לִכְאוֹרָה שׁוּם-דָּבָר
רַק תְּנוּ לוֹ לָגֶשֶׁת
זוֹהִי רַק הַדְּמָמָה מְעִיקָה וְזָרָה
הִיא אוֹצֶרֶת שִׁכְבָה שֶׁל מִלִּים
לֹא נִכְבֶּשֶׁת
הִיא הַשֶּׁקֶט שֶׁלִּפְנֵי הַסּוּפָה הַמָּרָה

הוּא רוֹצֶה לַעֲבֹר
רַק תְּנוּ לוֹ לָגֶשֶׁת
הַדְּרָכִים חֲסוּמוֹת וְהָרוּחַ אֵיתָן
אוּלַי הַסְּכָרִים יִפָּרְצוּ וְהָרֶשֶׁת
רַק מִלִּים בּוֹדְדוֹת וְתוּגַת אַחֲרִיתָן

וּבֵּינְתַיִם שִׁמְמַת הַדְּמָמָה הֲלֹא מְפֻלֶשֶת
שֶׁאוּלַי הִיא שִ-נְאָה וּפַחַד-פִּתְאוֹם
הַחוֹמָה כֹּה עָבָה
הַתִּגְבֹּרֶת בּוֹשֶשֶת
מִתְחַנֵּן רַק לְמַיִם טוֹבִים שֶׁל שָׁלוֹם.