הוא הביט אחורנית. השמש סנוורה אותו . הוא הסתיר את השמש בידו
ולאחר מספר רגעים התחיל לראות ברור יותר . מולו, במרכז הגג
עמדה אישה גבוהה , לבושה שמלה כחולה , ושערה הארוך והמסולסל
התבדר ברוח. הוא לא יחס לה חשיבות והחזיר את פניו.
הוא אף פעם לא ראה את מגדל השלום משם , והנפילה  נראתה לו לא
כל כך נעימה , אבל גם זה לא ממש הפריע לו. האנשים מלמעלה נראו
לו כמו כתמי קפה ,מתקבצים בתחתית הבניין. וזה לשם שינוי ריצה
אותו. כל העולם תמיד התייחס אליו כמו איזה כתם קפה, שבעוד רגע
תבוא המלצרית ותנגב אותו משם. ועכשיו, לבסוף, הוא משחק בתפקיד
המלצרית.
הוא שוב הסתכל לאחור אבל הפעם הופתע לגלות שהאישה הגבוהה עמדה
הרבה יותר קרוב אליו , מספר צעדים ספורים ממנו. היא פתחה את
שפתיה והתחילה לדבר , אבל משום מה השפתיים שלה לא תאמו את
המילים, כמו בפרסומת של "ורטרס אורגינל" .
"נו," ,היא גערה בו, "למה אתה מחכה?". הוא לא הגיב. אז מה אם
היא איזה מלאך או מה שזה לא יהיה, זה לא הפריע לו . ושוב הוא
הסתובב.
לאחר כמה דקות ,שבשבילו עברו כמו שעות, היא דיברה שנית ושוב
באותה צורה מוזרה עם השפתיים. "טוב, אני רואה שאתה לא מעריך את
הזמן שלי..." עכשיו רק כמה סנטימטרים הפרידו בניהם. הוא הרגיש
את ההילה  שלה "נשענת" על הגב שלו.
אבל כשהוא הבחין שהוא מתקרב למדרכה הוא הבין שזו לא ממש הייתה
ההילה שלה , אלא הידיים ...
הוא התחיל לצבור תאוצה , אבל הבעיה היחידה שלו הייתה שלא היה
לו כל כך הרבה זמן לצבור אותה . הדבר היחיד שהיה לו להגיד שהוא
התרסק על המדרכה היה " כבר לא עושים בניינים כמו פעם". למעלה
האישה המסתורית רק התקרבה לקצה הגג ונשענה כדי לראות מה קרה
לו. היא צחקה ולפני שהסתובבה ללכת דפקה למטה וואחד סמוחטא
ואמרה " איך אתה שותה את הקפה שלך?". היא הסתובבה והתחילה
ללכת. נקישות נעלי העקב שלה הדהדו , וזה בטוח לא היו נקיפות
המצפון שלה שהדהדו...פתאום היא עצרה . הסתובבה בפתאומיות
ופרצוף תדהמה התנוסס על פניה. "שוב אתה!!!" מולה עמד אותו בחור
תמים, באותו מקום, באותה עמידה. הפעם גם הוא דיבר כמו מהפרסומת
"כנראה שלא נמרחתי טוב...". הפעם היא התחילה להתעצבן, ריר
התחיל ליזול  מבין שיניה המהודקות. היא הושיטה את ידיה קדימה
והתחילה לרוץ בטרוף לכיוונו. היא צרחה , זה לא ממש הפריע לו ,
רק שהפעם השפתיים שלה כן התאימו. שניה לפני שהגיעה אליו הוא
פשוט, זז . ופתאום היא נפלה במהירות לכיוון המדרכה , אבל היא
כבר הספיקה לצבור תאוצה. הנה היא נופלת ,והנה היא כבר מרוחה על
המדרכה. "אהה , אז ככה עושים את זה..." הוא הסתובב והתחיל
ללכת. הוא לא ידע בדיוק מאיפה או למה, אבל היה מסביבו כמו איזה
אור. אור מלא חשיבות.