לפני כמה זמן ראיתי סרט, ושאלו שם את וינונה ריידר מה זה
אירוניה, שתגדיר את זה. וואלה, אין לי מושג, חשבתי לעצמי. גם
וינונה לא ממש ידעה. אבל בעצם אני יודע מה זה אירוניה, ויש לי
המון דוגמאות לדברים שהם אירוניים. אבל להגדיר את המושג אני לא
יודע, אפילו שזה נשמע מצחיק. זה אפילו אירוני - אני מכיר את
המושג אבל לא יודע להגדיר אותו.
לילה, סערה של יום שני בדרך, מולי שולחן עמוס, סרגלים, דפים,
נוסחאות. מכנס הג'ינס פתוח שלושה כפתורים, תלתל ביצים זרוק בדד
על הדנים, זכר למה שהיה ויהיה שוב. מאחור הרמקולים צווחים בשקט
יחסי דיסק של "לונה". על השולחן העמוס גם פלאפון, שני שלטים,
מנורה וניר טואלט.
יש הרבה דברים שהם אירוניים, אולי בעצם הם לא, אולי אני סתם
טועה בהגדרה. זה מתחיל בקטן, נגמר בגדול. לנקות את הבית לפני
שהמנקה מגיע. בשמירה, לשמור שהמפקד לא יתפוס אותך לא שומר
במקום לשמור באמת. להלחם במלחמה בשביל שלום. שגברים שעירים
שונאים בנות שעירות. שבנות שחומות שונאות בנים שחומים. לאהוב
את מי שעושה לך רע. בפוליטיקה, באהבה. לבוז למי שעושה לך טוב.
בפוליטיקה, באהבה.
אירוניה בשבילי זה ילדה יפה שצוחקת ושמחה כל הזמן, אבל העיניים
שלה בוכות, עצובות, כמו כלבלב. צחוקה מתגלגל, מאושר, מלא שמחה,
אבל היא כאילו בכתה, היא עצובה, דמעותיה צחקוקים, בכיה חיוכים.
שמחתה הוא העצב שלה.
אירוניה זה גם לרצות תמיד מה שאין לך. בחיים, באהבה. לרצות
להיות לבד כשאתה ביחד, ואז לרצות שוב להיות ביחד כשאתה לבד.
לרצות את הקיץ כשהחורף הקר מגיע, ולקטר כל הקיץ מתי כבר יגיע
החורף.
או מתי כבר היא תהיה שלי.
אבל מה , יכול להיות שכל המצבים האלה הם בכלל לא אירוניה אלא
משהו אחר, מילה אחרת, הרגשה אחרת. אין שום דבר אירוני בלרצות
להיות ביחד עם מישהי, לרצות הרבה זמן. זה לא אירוני, זה סתם
כואב. אבל יש הרבה אירוניה בזה שכאשר סוף-סוף, אחרי הרבה מאוד
זמן, זה קורה, אתה רואה שזה לא זה.. שמשהו חסר..
ברמקולים שר לו ריד, ממלא את החלל במילים שקשורות, וגיטרות
שצוחקות ובוכות. על השולחן מולי טלפון צבאי ישן, כרטיס ביקור
של מסעדה, ואירוניה.