בוקר בא ואני פולט גוש מלוכלך
צמיגי ורוטט בכיור הלח.
מוחטה רכה מהגרון החם
יפה וחיננית בגוון אדמדם.
מוחטה אצילית עם כתמים בשחור
רק יצאה מהפה והחדר - אור.
מבריקה ונוצצת כמו יהלום מלוטש
כשתתיבש ותהפוך לגוש עטרן מיובש.
אך המוחטה בדד בכיור היא תקועה
כעת יש לה חבר אני אומר בתרועה
חבר נאמן בתחתון את רואה?
כתם ניקוטין או שאולי זו צואה...
(ואני חושב שעל השיר מגיע לי דוז פואה) | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.