[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ארבל הכרמלי
/
חטאים בבית הספר

חלק א'
--------

  עם סיום לימודיי העל-תיכוניים עבדתי זמן מה כמורה מחנך של
כיתה ט' בבית ספר תיכון מקיף.
המשימה לא הייתה קלה. הבנות, שרק תעודת הזהות שלהן הייתה יכולה
להעיד שהן בנות חמש עשרה-שש עשרה בלבד, נראו ממש כמו הנערות,
איתן  הייתי מבלה בערבים. ולמען האמת, הסתבר לי כי תפקיד מחנך
של בנות בגיל הטיפש-עשרה לא היה תפור עליי.

  בין תלמידותיי הייתה אחת, ניקול, שחומה וקוקטית, בעלת שיער
חלק, שחור וגולש, עיני שקד, שקשה היה להתעלם מהן, גוף קטן
וחטוב, וחמוקיים, שחרגו ממידותיו, אך, קרוב  לוודאי, משכו לא
מעט תשומת לב. בניגוד גמור לחזותה, בלימודים ניקול לא הצטיינה,
ושלל של 'בלתי מספיק' ו'מספיק בקושי' היו המאפיינים הבולטים
בתעודתה.
  יום אחד, לאחר שנואשתי מהישגיה הירודים בלימודים, ביקשתי
ממנה להישאר בכיתה לאחר הצלצול כדי למסור לה מכתב, בו זימנתי
את הוריה לשיחה. נותרנו שנינו בכיתה הריקה, היא התבוננה בי
במבט חודר ונוגה מעט, ואחר אמרה: "אני לא כועסת עליך. אני
אפילו מאוהבת בך."
היסיתי אותה בכף ידי, שמא תעלה בדעתה, שאני עשוי להתרשם או
להיות מושפע מן הדברים, ואולי להעניק לה ציונים גבוהים יותר,
או אף להימנע מזימון הוריה.
היא ביטלה את חשדותיי ב"מה פתאום?!" , נטלה מידי את מכתב
הזימון ועזבה את הכיתה.
 
  יומיים מאוחר יותר מצאתי אותה במגרש החניה ליד המכונית שלי,
והיא ביקשה שאסיע אותה לעיר הגדולה. בקשתה לא הייתה יוצאת
דופן, כיוון שרבים היו נוהגים בשעות הצהריים לתפוס טרמפים מן
העיירה אל העיר הסמוכה.
נעניתי לה ברצון. בדרך הכפרית המובילה אל העיר ביקשה ממני
לעצור כדי לעשות צרכיה, ובאופן אינסטינקטיבי, ללא מחשבה יתרה,
הפניתי את המכונית לדרך עפר בינות הפרדסים. כשעצרתי, ניקול
יצאה ונעלמה מעיניי בין עצי התפוז, ואני המתנתי לה במכונית.
  לאחר רגעים ספורים, בעודי בוהה בנוף בעד השמשה הקדמית,
נגלתה לנגד עיניי ניקול, נשענת על גזע עץ, עירומה כביום
היוולדה, כשהיא נושאת את בגדיה בידיה. הייתי המום לשברירי
שניות, יצאתי מהמכונית והתקרבתי אליה. באותו רגע היא דמתה
בעיניי לנימפת יער, שהעניקה לי תחושה של אפולו.
אחזתי בכתפיה, העמקתי מבט אל תוך עיניה, והיא לא נעה ולא זעה,
ואף לא השפילה את מבטה. ניצוץ מתגרה ניצת בעיניה, אליו התלווה
מעין חצי חיוך ממזרי, כמו מבקשת להתריס לעברי: "נו, גבר, מה
תעשה עכשיו?"  נשקתי על שפתותיה הבשרניות והחמות, רפרפתי
בשפתיי על עיניה, ליטפתי את שערות ראשה, סקרתי שוב את גופה
במבט בוחן כלא מאמין שאמנם כל זה מתרחש. פטמותיה הזקורות וחום
שדיה, שחשתי בזרועותיי, לא הותירו ספק, כי אינני הוזה. נשאתי
אותה ברוך ובעדנה אל המכונית, כראוי לנשמה טהורה שכזו.
"אתן לך כל מה שאני יכולה... רק על תיקח ממני את בתוליי,"
אמרה.
שש אלי זיון, בדרך הטבע, נותרתי המום לשניה, ואז התפכחתי
לחלוטין.
"מה אתה חושב שאתה עושה?" התדיינתי עם עצמי, החלטתי שאני חייב
להתעשת לחלוטין, והוריתי לה לקום ולהתלבש לאלתר.
במשך הנסיעה לעיר לא החלפנו בינינו מילה, ורק כשירדה מן
המכונית, אמרה: "סליחה... ורק על תספר לאימא."

חלק ב'
----------

  כעבור מספר ימים הגעתי לבית הספר בשעות הערב לפגישה עם אימה
של ניקול, שהייתה מפרנסת המשפחה, ולכן לא רציתי להטרידה בשעות
העבודה. בבית הספר, שהיה חשוך ברובו, לא הייתה בשעה זו נפש
חיה, מלבד השרתים שעשו מלאכתם.
הגעתי באיחור מה לחדר הכיתה, ושם ציפתה לי אישה מדהימה
ביופייה, בסוף שנות השלושים לחייה, ככל הנראה. היא הייתה חטובה
ותמירה, וחמוקיה המודגשים עטויים בשמלת ערב שחורה בעלת שסע
ארוך, דרכו יכולתי להבחין בביריות השחורות, שהיו הדוקות לגרבי
ירך שחורות.
" שמי רבקה, אך חבריי קוראים לי בקי," כך פתחה את שיחתנו,
כשאני מוסיף לנעוץ מבטים בגופה המפואר, הנישא על רגליים שלא
נגמרות.
"מדוע שמלת נשף עלייך?" שאלתי כדי להפיג את מבוכתי המתמשכת.
"ארוטי, לא?" השיבה.
בו ברגע לא קלטתי את משמעות הדברים. התרחיש היה בלתי צפוי
לחלוטין. הייתי אומנם רק בן עשרים ושלוש, אך מהר מאד הבנתי,
שהאישה מולי היא להבת אש פראית.
"יש לך ריח טוב," לחשה.
"בקי..." מלמלתי ותפסתי אותה במותניה, הושבתי אותה על השולחן,
הצמדתי את שפתיי לפיה, והנחתי ללשונה להשתולל בתוך פי. שיכור
מריח גופה ליקקתי קלות את צווארה ואת שדיה, שהיטלטלו בלהט
נשימותיה, ואחרי כן פישקתי את רגליה, וביניהן גיליתי תחתוני
'טנגה' סגולים.
שלחתי מבט אל עיניה ומצאתי אותן נכונות לכל הפנטזיות שלי.
קרעתי מעליה את תחתוני ה'טנגה', ולנגד עיניי בצבץ כוס קטן
מכוסה תספורת מלבנית, כמו זו של דוגמניות העירום של 'פלייבוי'.
ליקקתי בתאווה את ערוותה, ובמקביל החדרתי את הזרת לתוך פי
הטבעת שלה. היא נאנחה ונאנקה וערוותה מוצפת. ליקקתי אותה עד
שהרגשתי שדגדגנה מתקשח, ואז הסרתי ממנה גם את שמלתה. היא נותרה
בחזייה סגולה, ביריות, גרביים שחורות ונעלי עקב.
שדיה התנדנדו עם כל נשימה, פטמותיה התקשו ואיימו לקרוע את
החזייה. הסרתי אותה וחשפתי זוג שדיים אדירים וזקופים, מעוטרים
בפטמות ורודות הזועקות לשפתיים נושקות ונושכות. הייתה לי זיקפה
מדהימה, כפי שלא הייתה לי מעולם... היא נישקה את צווארי, ומיד
גלשה אל הזין שלי וליקקה אותו כמו ילדה קטנה, המלקקת סוכרייה
על מקל לראשונה בחייה.
"אני הולך לגמור," מלמלתי, והיא לחשה: "אל תעצור בגללי."
הרגשתי איך הנוזל החם מתפרץ בסערה מתוך הזין שלי וגולש אל תוך
פיה. היא בלעה הכל. לא הותירה אף טיפה.
וזה היה רק החימום...
"תחדור אלי," ציוותה, ותוך דקה שב הזין שלי והזדקף לפקודתה.
חדרתי אליה בעוצמה והיא נאנקה.
"תמיד רציתי להזדיין עם מורה על שולחן בכיתה," אמרה כשהיא
שורטת בגבי בלא רחם. "אבל לא ידעתי, שאגלה מורה צעיר כל כך."
כך המשכנו, כשהיא יושבת על השולחן ואני חודר אליה בעמידה, ותוך
כדי מלקק ונושך קלות את פטמותיה. היא כרכה אותי ברגליה ולא
חדלה לצווח מהנאה.
סובבתי אותה על השולחן, ועתה כרעה על ארבע וחור התחת שלה קרא
לי. נעצתי את הזין בפי הטבעת שלה, והרגשתי שהוא עומד להתפוצץ
בלחץ הנורא. ולמרות זאת, השחלתי אותו שוב ושוב בכל כוחותיי,
והיא אוננה בידה, ומדי פעם שרטה בציפורניה את הביצים שלי.
"אני גומר," כמעט צעקתי.
"רגע," היא לחשה, הסתובבה בפראות, בלעה את הזין בתאווה והניחה
לנוזל הלבן למלא את פיה... היא באמת הייתה רעבה.

  הצצתי בשעון. השעה הייתה תשע וחצי, והיא כבר הייתה תשושה.
ריח גופה שיכר אותי ויכולתי להישאר עימה לנצח.

22/07/01 ©










loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כאן לא מודיעין!
טוב נו, כן
מודיעין פה! אבל
אתה מבין למה
אני מתכוון.



שאול עזאני, בעל
דוכן מפעל
הפיס,מודיעין


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/11/03 19:43
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ארבל הכרמלי

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה