לפני שנים רבות, טרם עידן האינטרנט, שהחשק היה אותו חשק והרצון
לגוון לא היה פחות מזה של היום, נאלצתי לנקוט בשיטות שאולי
היום תיחשבנה כארכאיות, כדי להשביע את נפשי שקראה לדרור וכדי
להשביע את גופי ששיחר לעוד...
פרסמתי מודעה בעיתון, ובדרכי בקודש ניסחתיה בצורה שאיננה
משתמעת לשתי פנים - המודעה הזמינה בת-זוג לטיול משותף באירופה
ברכב מושכר כאשר טסט התאמה חייב להיעשות קודם לכן בארץ... היה
ברור שאין כוונת המשורר להתחלק רק בהוצאות אלא גם ביצועים.
פניות טלפוניות לא איחרו להגיע ובכמויות לא מבוטלות. סינון
ראשוני היה לפי אזור מגורים, שכן לא הייתה לי שום כוונה להיגרר
מאות ק"מ לצורך ביצוע "הטסטים". סינון שני היה כמובן לפי גיל,
כאשר מצב משפחתי לא כל-כך השפיע.
מה אגיד ומה אומר... נסיעה לחו"ל הייתה אחת אבל "טסטים" היו
הרבה וגם אם הנסיעה לא הייתה יוצאת לפועל, המודעה כבר שילמה את
עצמה.
התמקדתי בגרושה בלונדינית וחטובה, חיפאית... מה שאיפשר לעשות
גם טסטים חוזרים לביסוס ההכרות ולהגיע לקרבה נפשית ופיסית אשר
הבטיחו הצלחת הטיול.
בנינו מסלול, קנינו כרטיסי טיסה, היינו נפגשים פעם בשבוע לפחות
והכל ניראה ורוד. אשתי ידעה שאני נוסע לחו"ל אך לא ידעה שאינני
מתכנן לעשותו שלא בגפי.
הגיע היום המיוחל, ומונית לקחה אותי ובת -זוגתי לנתב"ג וכבר
היינו ישובים על מושבינו במטוס כאשר לפתע חשכו עיניי... מולי
ניצבה במעבר, לא פחות ולא יותר... אשתי בעצמה ובכבודה. היה זה
רגע מביך מאד, בלשון המעטה, מאד בלתי צפוי בהתרחשותו, כמו גם
בתוצאותיו האפשריות.
התברר כי אשתי ידעה שאני רוכש כרטיסי במשרד הנסיעות שהיה שייך
לאשת שותפי לעבודה ולשם הלכה וקנתה כרטיס לאותה טיסה ותכננה את
ה"הפתעה" המושלמת באופן שלא חשתי בשום התארגנות מוקדמת מצידה.
הלו"ז לטיול עם הגרושה, כולל השכרת רכב ומעבורת מאנגליה ליבשת,
הכל כבר היה מוזמן ומשולם, אך מאידך ניצבת למולך אשתך בגפה
ואתה יודע היכן לבך, אבל מאידך גם מה מחייב כבודך, שבין כה וכה
כבר נרמס לחלוטין... ואתה אכול ברגשות כאילו נתפסת על חם עם
מכנסיים מופשלים.
המטוס ממריא... החגורות משתחררות ואני פונה לעבר מושבה של אשתי
ומבקש לשוחח עמה, מבלי שקודם מדסקס העניין עם בת הזוג, כי חשתי
שעליי לצאת מהפלונטר בעצמי.

הצלחתי לשכנע את אשתי כי מריבות לא תועלנה ברגע זה בכלל וכל
סצינה שתתרחש לפני שובנו ארצה לא תוביל לשום מקום. גם הזמן
לשיחות נפש וחיפוש אשמים למצב שהביא לרגע זה בחיינו לא היה
עמנו והחלטנו להיוותר מכובדים ורגועים. הסברתי לאשתי כי
התוכנית עם בת הזוג לשבוע הראשון הייתה לשהות בלונדון ולאחר
מכן לעבור ליבשת, ושאני מציע כי את השבוע בלונדון אעשה אתה
במקום עם בת הזוג ובלונדון נמצא עבורה טיול מאורגן לסקוטלנד,
בעוד אני ובת הזוג נצא אל היבשת. אשתי הסכימה ושבתי אל מושבי
כדי להתחיל בשיחה שנייה של מבוכה והפעם עם מישהי שטרם הכרתי את
תגובותיה במצבים שכאלה. הסברתי לה את שאירע ושכנעתיה שהפתרון
שלי הנו הרע במיעוטו, וכי בלונדון, עדיין בלי רכב שכור ושעיקר
ההתעסקות במוזיאונים והצגות - היא תוכל להסתדר לבד. קבענו
לתאריך מסוים בתחנת הרכבת בלונדון משם נצא אל היבשת. לשמחתי לא
התפרצה כלפי ונטתה להבין שהסיטואציה כפויה עלינו ולא באשמתי.
נפרדתי ממנה לקראת נחיתה ועברתי לשבת ליד אשתי, כדי לא ליצור
קונטקט נוסף ביניהן.
מיותר לתאר את השבוע שחלף עליי עם אשתי... ברור שהיה זה שבוע
של שתיקה, נעדר כל מגע פיסי ו/או אפילו קמצוץ של חיוך... כמעט
כמו שני זרים לחלוטין. הלילות עברו עלי במחשבות על איזה
תענוגות אני מחמיץ ועל ההיא ששוכבת עכשיו בגפה באיזה בית מלון
וחושבת בטח שאני ואשתי עושים חיים בעוד שבעצם הרגשתי גלמוד
בדיוק כמוה. בחלוף השבוע יצאה אשתי לסקוטלנד, בטיול מאורגן,
ואני שמתי פעמיי לתחנת הרכבת "ויקטוריה". לא ראיתיה בעת שהגעתי
לתחנה... השעון המשיך במהלך מחוגיו, הרכבת צפרה אותות כוונת
יציאתה ו"היא" לא נראתה עדיין. הרכבת נפרדה מהרציף... בלעדיי
ובלעדיה כאשר אין לי מושג כלל, כיצד ומתי אצליח לאתרה. ידעתי
רק שהרכב המושכר שהמתין לנו בבלגיה ועתיד כל המשך הטיול כבר לא
היו מובטחים. המתנתי בישיבה בתחנה מספר שעות ושבתי אל הדירה
שהייתה ברשותי בלונדון.
החלטתי למחרת באותה שעה להמתין שוב ב"ויקטוריה" ואולי... ואכן
היא הופיעה, התבוננה אליי בשיא האדישות, לא מתנצלת לא מסבירה.
מששאלתי לסיבת אי-התייצבותה ביום האמש רק הגיבה: "לך נתתי 7
ימים של סטייה מהתוכנית ושתקתי אז עכשיו גם אני לא חייבת לך
הסברים...".
היה צדק בדבריה, גם לא הייתה צומחת שום טובה מויכוח או רוגז
ועלינו לרכבת אשר הביאתנו לאוסטנד שבבלגיה ולמרבה המזל הרכב
עדיין חיכה לנו.
יצאנו לפי המסלול, חצינו את בלגיה והגענו ללוכסמבורג ללינת
לילה ראשונה.
שתי שוודיות חמודות ביקשו שנצטרף אליהן לדיסקוטק אך ה"היא"
נטולת מצב רוח לחלוטין ביקשה להישאר בחדרה בעודני סובר שלא
שוהים בחו"ל בשביל לשבת בחדר בערב. שילחה ה"היא" אותי עם
השוודיות ונותרה בחדרה. חזרתי קצת לאחר חצות ומצאתיה ישובה על
המיטה, מזוודותיה מאורגנות לתזוזה ושאלתיה לפשר העניין, הסבירה
לי שאיננה מסוגלת לישון עמי באותה מיטה כי בעת ש"אתה בילית לך
עם אשתך אני הכרתי קצין בטחון של אל-על, עשינו חיים משוגעים
בלונדון, נקשרתי אליו, אינני יכולה לשכב אתך ולחשוב עליו...
אני חוזרת הלילה ללונדון ומוותרת בכלל על הטיול". נשארתי פעור
פה בהרגשה מוחלטת של חידלון... היא שלפה 1500$ לכיסוי חלקה
בהוצאות המשותפות, ללא מבט ישיר כלשהו נטלה מזוודותיה ונעלמה
מהחדר ומחיי...
הטיול מבחינתי נמשך בעיקר בגפי אך עם סטוצים פה ושם עם נכריות
בלונדיניות גם חיי הנישואין שלי נותרו על כנם עוד שנה
שנתיים... אבל זה כבר עניין אחר בעת אחרת, עם סיפורים אחרים.

28/04/02