איש חיפוש אני, ולעולם לא אדע מנוחה
האיבוד מצא אותי, וחסר לו שיברח.
מועקה! מצוקה מתוקה שלי,
הישארי עמי!
קשה? החבלים ירפו קצת
אבל הזמן יהדק חזרה.
כמה טובה היא התקווה,
כמה טובה!
כמה זדונית וכמה מרעיבה.
ובחיפושיי, ביום פתאומי שכזה,
אביט בפנים תמימות, מבקשות חסד,
אך חדורות אמונה:
"מצאתי אותה".
אמצא את אותו הצליל ללא קול,
אקרא לו שלוה,
אנצור אותה,
היא שלי עכשיו.
וקשה לעמוד שלו על המשמר.
ובימים כאלה, אני נרגע,
ומצוקה.
כן! מצוקה חסרה!
זקוק כל כך שתאהבי,
אבל פוחד לדרוך קרוב לחולשותייך,
וכשנשימתך היא כה קרובה,
לא אשמע תשובה,
רק שאלה אתן לך,
וגורלי מרחץ דמים הוא.
כי ידעתי.
כי אחפש את הפגיעה הכי טובה.
ואולי הגיע הזמן למשחקים?
לרגשות מעורבים?
כן.
שעתו של מטורף,
ניכנס!
נצלול במעגלים.
עם מחק,
עם מחק אמחק צביעות ואגרש רשעות,
אבקש תנחומים,
אבל מעט.
שיישארו קצת רחמים עצמיים.
הכל! מהר! החוצה!
שבור ופרוק
ושוב אנצור,
הלב ביישן,
ואתן! אתן מושכות לו בחוטים!
הלב שלי רקדן.
אחפש קצת מצוקה
ואנצור אותה.
אני סמרטוט חסר תקנה.
|