עטיתי על עצמי כפתורים ועניבה,
זקופה וענפה וראש מתוח
לבי גדל למימדים כאלו, שחשדתי בשמחה
שאזדקק כבר לניתוח.
אז היית תורמת לי כליה,
אני בטוח.
אז היית תורמת גם את השנייה,
אני בטוח.

וגם שיער ראשי תפח הוא,
מלא ניחוח אביבי ומשכר
כי ארנבים הרי לא חסר באחו
ושיער ראשי הוא כבר מזמן נושר.

ואם תיפלי לעת משבר
ותחפצי לבכות על כתף חסונה
אמלא יותר מכל צה"ל כולל הדובר
בדברי קינה
ותנחומים
ואם תרצי לפתע
שאהיה יותר רגיש
אהיה שביר יותר
מכל חבר העמים.

["הו", אז את תלחשי,
מתמוגגת מהנאה,
"אתה עושה נפלאות
עם אותיות ומילים."
ואני אענה -
"קוראים להם שירים,
יקירה,
שירים."]

בשבילך
אפרוש ואחצה את ים סוף,
עם או בלי מציל,
ואביא ערימות של תכשיטים וקטיפה יקרה.
הכל בשבילך,
אלחם בכל טחנות הרוח
וגם בתחנות המשטרה.

אם רק תרצי,
בראותי אותך לראשונה
תיזהרי יותר מכל הכוכבים, כולל הירח,
ואני אהיה שמח וחיוור יותר מרוסיה הלבנה.

וכשאהיה זקן
ובעיקר אכוון את השעון לאחור
אז את תגיעי, מצופה בתכשיטים וקטיפה.
וליבי יגדל
ואני אפול
ואגסוס בשמחה על הרצפה.