איך לעזאזל הגעתי לגן עדן?
זה היה הדבר הראשון שחשבתי.
הכול עבר כל כך מהר. חציתי את הכביש, ואז באה המשאית. פרפרתי
שם איזה חצי שעה וזהו. לא שלמישהו היה אכפת, עד כדי כך הייתי
בנאדם מחורבן.
ואז מצאתי את עצמי כאן, בחדר ענק, עם השראה אינסופית, שהתערבבה
באוויר. האווירה האידיאלית והמון חומר. חומר משובח, רך וגמיש.
מולי עמד מישהו, עם זקן ארוך ולבוש סטייל הרנסאנס. המישהו הזה
דיבר.
"אתה היית פאשלה רצינית. נסיון 10947388894738898947388 ליצירת
האדם האידיאלי ואיתך פיקששתי לגמרי" רק מלומר את המספר הזה
נגמר לו האויר, אבל הוא המשיך לדבר "בכל התקופה הזאת שלך על
האדמה, עברת עשרים אלף, חמש מאות וארבע עשרה עבירות תנועה.
חצית באדום חמש מאות תשעים ואבע אלף פעמים, עישנת חמש עשרה
סוגים של סמים ונעצרת ארבע פעמים. שיקרת, רימית והונית מעל חמש
מאות אנשים, זיינת ארבע נשים במקביל ללא ידיעתם ובסך הכול
אמללת את החיים של לא מעט יצורים חיים. מכל האנשים שבראתי, אני
הכי פחות גאה בך"
"אז אתה אלוהים המפורסם" אמרתי בבוז, מאוכזב לגלות שכל הזיוני
שכל האלה על הקב"ה היו אמיתיים.
"אלוהים הוא רק המצאה של השכל האנושי. בני האדם הם תלותיים
מטבעם. אם לדייק, אני הוא הדמיאורגוס ה-315 במספר."
"שיהיה" אמרתי "עכשיו אתה מוכן להסביר לי, אם אני כזה בנזונה,
איך, לעזאזל, הגעתי לגן עדן?"
"נגיע לזה" אמר הדמיאורגוס והמשיך "זוהי גלריית הפיסול
האידיאלית, הדבר האידיאלי היחידי שקיים, עוד מלפני הדמיאורגוס
הראשון. יש כאן את החומר המשובח ביותר, שגם הוא אידיאלי,
מכיוון שהוא חלק מהגלריה. פה (הוא הצביע על מדף עץ) תמצא את
התבניות. תבניות של אידיאליזם, שלפיהם, הדמיאורגוס מפסל את
יציריו" הוא הפסיק לרגע והמשיך בקול ענייני "ועכשיו לסיבה שאתה
פה. אני פורש מתפקידי, לאחר שמיציתי את הקדנציה שלי, 2000
שנים. אתה הוא הפסל הטוב ביותר שהתקיים על פני כדור הארץ מאז
תחילת תקופת הקדנציה שלי. תפקידך - להמשיך ולנסות ליצור כל
אידיאל אפשרי והכוונה היא לכל סוג של אידיאל. עליך לפעול לפי
התבניות.
עליי להזהיר אותך - הדמיאורגוס אינו מושלם ולכן לא נוצר עדיין
אידיאל. תמיד תהיה טעות, כלשהי" הוא סיים ונעלם.
שילך להזדיין הדמי-וואטאבר וזיוני השכל שלו. אני אלוהים ואני
הפסל הכי טוב שהתקיים באלפיים שנים האחרונות. אני גם בנאדם
מחורבן וכבר לא אכפת לי איך, לעזאזל, הגעתי לגן עדן. אני פה
והרבה אנשים עוד ישלמו על זה.