עוד חלום עליך
שוב מתעוררת עם תקוות נכזבות
שוב העיניים שטופות בדמעות
חלמתי שאתה כאן והכל בסדר
אך המציאות סותרת בפניי
ומזכירה לי שלעולם לא תחזור
נזכרת, כואבת
חווה את הכל שוב מהתחלה
עדיין לא מאמינה שעשית את זה
לא מבינה מה עבר לך בראש
לא מסוגלת להבין את אותו מעשה.
אין לך מושג,
עד כמה לא רציתי להתעורר מאותו החלום
היית כאן איתי, חי, נושם, שמח, קיים
אני זוכרת שסיפרתי לך איך היה כאן
בשלוש וחצי שנים האלו בלעדיך
וכמה קיוויתי שכל התקופה הזאת היתה רק חלום בלהות
ושגם בחלום הכי גרוע שלי לא תיארתי לעצמי
שאני אשב ואבכה ליד הקבר שלך
הקבר שלך...
וכמה שמחתי שהיית לידי
לא רציתי לעזוב אותך לרגע
פחדתי שוב לאבד אותך
ששוב תעלם בלי שאני אספיק להפרד
בדיוק כמו בפעם שעברה
אני לא יודעת איך למלא את אותו חלל
את החלל העצום שנוצר בי מאז שעזבת
אני לא יודעת איך לטפס מן הבור ללא המוצא
אליו נכנסתי
אני כואבת, מפוחדת
לא יודעת איך לרפא את הכאב
איך לגרום לנפש להחלים
מאותה אבידה
מכונסת בתוך עצמי
והדמעות לא מפסיקות לרדת
כל כך מצטערת שלא הספקתי להפרד ממך
שלא הספקתי להגיד לך כמה שאתה חשוב
כמה שאני אוהבת אותך
כל כך מצטערת שלמדתי להעריך אותך יותר
רק אחרי שהלכת
מה לא הייתי עושה בכדיי שתחזור
אני יודעת שלא חשבת על כמה זה יכאיב לנו
שלא הערכת את מהותך
יודעת שכאב לך
וכנראה שפשוט לא ידעת להעלים את אותו כאב
אני מקווה שטוב לך עכשיו
רוצה להאמין שאתה לא סובל
ושאתה נמצא במקום שטוב לך בו
רק טוב מגיע למלאך כמוך
אני לא מבינה איך "אלוהים" נתן שיהיה לך רע
שיהיה רע לבן אדם היחיד שעשה רק טוב
רק שתדע לך, ה"אלוהים" הזה כבר לא קיים בשבילי
הוא איכזב אותי
איכזב פעם אחת, פעם אחת יותר מדיי
הוא לקח אותך אליו, את הטוב והתמים
שכל מה שעשית הוא לעזור לנו כאן למטה
הוא לקח אותך אליו, למעלה.
אני חושבת שזה סוג של אגואיזם,
והרי ה"אלוהים" אמור לחשוב על טובת הכלל
ולא על טובתו
אז למה הוא עשה כזה מעשה שפל?
איך הוא הרשה לעצמו לקחת אותך?
איך הוא הרשה לעצמו למנוע מכל כך הרבה אנשים
טוב לב נדיר, כמו שלך
איך הוא יכל למנוע מכל כך הרבה אנשים להכיר אותך?
והכל בשביל מה? בשביל שתהיה לצידו?
לא נתת לי הזדמנות להודות לך על הכל שחף.
רק רציתי שתדע שאני מודה לך על השיחות שלנו
רציתי שתדע שעזרת לי המון בחיים
ושאני כל כך מצטערת שלא יכולתי לעזור לך
במידה שעזרת לי, אם לא יותר
אני אוהבת אותך שחף
והגעגוע אליך קורע אותי מבפנים
מוציא ממני כל רגע של שפיות
אני לא יכולה לספור את אותם הלילות
את כמות הדמעות שבכיתי אל תוך הכרית.
נמאס לי כבר מהמסיכה הזאת
נמאס לי להראות לכולם שאני בסדר
למרות שאני מתפוגגת מבפנים
הולכת לאיבוד בתוך עצמי
בין כל הדברים הידועים לי
כל הדברים שאני מנסה להדחיק ממחשבותיי
כל הרגשות שנכבו בי.
אני מפחדת שחף,
כל כך מפחדת שזה כואב
החלומות שלי כל כך אמיתיים שאני לא רוצה להתעורר מהם
אך המחשבות שלי כל כך ברורות
שאין מהן מנוסה
אני יודעת שזה כואב ללכת בדרכיו של הלב
הלב אומר לי לזכור בכל רגע, להשאיר אותך קרוב אליי
ואילו הראש אומר לי להרפות
ולתת לך את השקט לו אתה ראוי
השקט שאליו בעצם ברחת.
אני רוצה להרפות שחף
אבל הפחד בלשכוח גובר על כל רגש קיים
אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי
שוקעת בדכאונות על הדברים שלא ניתן להשיב
רואה את עצמי נעלמת
ואת הנשמה שלי נכבית לאיטה
אובדת עיצות בעקבות געגוע
עוצמת עיניים ורואה את דמותך
כל כך רוצה שוב לחבק אותך
אולי זה עוד יקרה? אולי בעולם הבא?
אולי... |
