ביום חמים
כמו  היום
ישבנו על הבלקון, בגלריה של אידית
ברחוב הצדף, ביפו.
צפינו יחד לנקודת החיבור, בין הים והשמיים,
שלא היתה ברורה
כי הכל - היה כחול.
נשבה רוח נעימה.
שתינו תה.
כתבתי פעם שיר, אמרתי.
על ידידים, קרובים  שלי
לשמוע,   רוצה?
ומשהנידה בראשה לאות הן
קראתי לה :

באין צרתי    לפני מי להשיח
יורד אל החוף,   בין ערביים.
כאן, שורים שני ידידי
הים  וממעל  שמיים.
אחשוף לפנייהם  סודות  נפשי
אגלה מצוקות  הכמוסות בתוכי
והם...
בדממה  יאזינו.

היא  האזינה בדממה.
ובכתה.
שנינו  בכינו.
אחר כך האווירה      נזדכחה
והיא הבטיחה לצייר את השיר.
איני יודע    אם  קיימה
אולי הוא תלוי על הקיר
בגלריה שלה,
ששמה הוסב  
וקוראים לה עתה...   י ד י ד י ם .