הדם בוער שם, מתחת לעור,
זורם כנהרות של אש
יוצר מערבולות מסוכנות של חלומות.

דמעות צוננות זולגות על הלחיים, מנסות לבקע את לב הסלע,
אך הן קופאות על הרצפה,
עוצרות את הזמן באדים שמהן יוצאים,

השיער נושר מהפנים, מפנה את הדרך לעיניים חוקרות
ונוחת כמחטים כנגד הבשר, דוקר ומחורר את העור
ומשחרר לאוויר חום לוהט.

והקול הצורם, שכבר אינו מזוהה,
קורע לגזרים את עור התוף
בניסיון למצוא מעט שפיות.

ובקול יגון הגוף מזיע דם בלי הפסקה,
בלי יקיצה קרובה הגוף מזיע טיפות דם קטנות,
טיפות דם ששורפות את ההגנה האחרונה.

הדם בוער שם, מתחת לעור,
זורם כנהרות של אש
יוצר מערבולות מסוכנות של חלומות...