|
נשכבת במיטה.
לא עייפה.
ברקע
שומעת מוסיקה.
מקשיבה למילים
הן עמוקות,
ופנימה כל כך חודרות.
כל מילה
נשמעת כל כך נכונה.
על חיפושים, על חיים, על דבר
שבלב שלנו ניקבר.
אנחנו בני אדם אנושיים (ולא אנושיים) יודעים
ובכל זאת, כל כך טוב מכחישים.
ואנחנו לא רואים, לא יודעים
ואת זה אומרים לנו השירים
שאליהם אנחנו מתמכרים
וכל הזמן שומעים.
רוצים להירגע
רוצים להתנתק קצת מהסביבה.
כדי לחיות בנוח
כדי לצבור איזשהו סוג של כוח.
כדי להמשיך עוד לילה בשינה
שצריכה להיות טובה.
כדי להמשיך ולהבין את מה שאי אפשר
ולבקש מאלוהים שיקרה משהו טוב מחר.
ועכשיו מכבה את המוסיקה
ועוצמת עיניים. |
|
|
-טוב, זמננו
קצר...
-רגע, אפשר
למסור ד"ש לחברה
שלי נועה אסולין
מאשדוד?
-באמת שלא.
זמננו קצר.
-אה, טוב. אז
ביי.
(נוי-נוי
מאוכזבת שלא
נתנו לה למסור
ד"ש ברדיו, אבל
חוקים זה חוקים,
יו נואו) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.