איזו התרגשות, אמצע המחברת!
משום מה, אמצע המחברת תמיד היה מקום מאוד אסטרטגי וחשוב.
מישהו צריך דף? שייקח מאמצע המחברת של החבר שלו!
למישהו משעמם בשיעור? שישתמש באמצע המחברת ויזרוק אחרי זה!
זו התרגשות כזאת, כשמגיעים לאמצע, כי אז מתחילים חצי חדש-
נקי.
אם לא הלך טוב בחצי הקודם- החצי הזה אני אשתפר!
כשמגיעים לאמצע- אתה יודע שזה עוד מעט ייגמר, העבר נראה כל כך
קצר ואז יש את ההתרגשות של איך זה יהיה בסוף- אם כל הציפיות
שלך מהאמצע יתממשו- אם באמת השתפרת, אם באמת משהו השתנה.
והאמצע תמיד מגיע- אי אפשר להפטר ממנו- אם תוציא את הדף של
האמצע- הדף שאחריו יהיה האמצע. כשחושבים על זה, האמצע תמיד
יהיה האמצע אבל הסוף- תמיד יגיע. אם נוציא את כל האמצע- תשאר
הכריכה הריקה. אמנם יש לה את הסיכות האלה שהחזיקו את כל האמצע
אבל זה לא אותו דבר.
שום דבר לא נמשך לנצח.
מישהו צריך דף?