"הערפל כה סמיך שלא ניתן לראות דבר דרכו"

זו המטאפורה על חיי כולנו.
כי לעולם לא נדע מה מגיע מולנו בחיים הכל קורה ללא שליטה
שלנו.
אנחנו בנינו לנו מסביב עולם שיהיה כיביכול בטוח וצפוי, אך כלום
לא צפוי בחיינו ולעולם לא יהיה.

אנשים מתעסקים במחשבות והשערות לגבי מה יקרה, מה סביר ומה
צפוי, אך לעולם לא נדע בוודאות עד שהרגע לא יקרה. לכן כל
המחשבות וההשערות נפסלות לחלוטין. כי הסביר זה מניסיון של העבר
שלנו,
וניסיון העבר אינו רלוונטי לרגע הנתון כי הסיטואציה שונה אנחנו
שונים ביחס למצב. לא ניתן להשוות בין מצב אחד למשנהו כי זה לא
אותה נקודת זמן.

הייתה לי בת זוג, אחת שרציתי שתיהיה בת זוגתי להמשך החיים שלי
כאן. הכל היה טוב ויפה עד שהחליטה שהיא קמה ועוזבת את הכל,
הסיבה לכך אינה משנה כרגע כי איני מחפש אשמים, ל-"למה?" הקשר
הסתיים.
אבל מבחינתי שצפיתי בראש שלי איזה יופי יהיה ביחד הכל התנפץ כי
הטבע עשה את שלו, מהלך החיים זורם בלי קשר אלינו ולעולם לא
נוכל לשנות אותו או לצפות אותו.
לעולם לא נוכל לדעת מה יקרה לא חשוב מה נעשה.
אנחנו כבני אדם נוטים לחבר 1+1 ולחשוב שהסקנו מה באמת קורה בכל
מצב בחיינו על פי "סימנים" אלו הם שטויות!
הסימנים שאנו רואים כסימנים כבולים על ידי הרצונות שלנו. לכן
הם לא אובייקטיביים בכלל למצב הנתון באותו רגע.
כל הסקת מסקנה שתיהיה לנו היא מוטעית מההתחלה כי אנחנו אינינו
מסתכלים על כל התמונה אלא רק על מה שאנו רוצים לראות בתהאם
לרצונות שלנו.

כלומר אם אחשוב שחברה שלי בוגדת כי היא חזרה מאוחר אתמול והיה
לך ריח של בושם גברי עליה. הרי שלחשוב שהיא בוגדת זה נראה
טיבעי. פשוט לחבר 1+1  המצב הנתון הוא שהיא חזרה מאוחר עם ריח
של בושם גברי עליה זה הכל.

אבל הרצונות שלנו לתפוס אותה על בגידה, תביא לכך שאנחנו באמת
נתפוס אותה אבל לא כי היא באמת ביצעה את הבגידה אלא כי אנחנו
חיברנו 1+1 בלי שום בסיס לכלום.

רק אם היא תגיד לנו בפירוש שבגדה רק אז נדע שזה קרה ולא לפני
כן, אם נראה זאת במו עיניינו אנו נדע שזה קרה. אבל לא על סמך
רגש ומסקנה שאינם אותנטיים בכלל...

כלומר השכל שלנו שם לנו מכשולים שמשורשים כל כך עמוק שעצם
קריאת המונולוג הזה תעלה לכם התנגדות עזה, מחשבה על "קראתי
מספיק" "אני רוצה להגיב לו ולהוכיח לו שהוא טועה"
השכל שלנו כל כך מקובע בטריקים שהוא עושה שאנו עיוורים לחלוטין
לכך שזהו תרגיל ולא מעבר.

אנחנו כל כך בילבלנו בין המציאות הנתונה למציאות שבראש שלנו,
שאנו לא מבדילים בניהם למרות שהכל כל כך פשוט מול עיניינו...

אם לא התקשרתי מה זה אומר?
"שאתה לא אוהב אותי" "שאני לא מספיק חשובה בשבילך" "שאתה לא שם
זין עליי"

דברים כאלו עולים לנו לראש בכל יום ביומו.
ועל "מכשולים" כאלה אני מדבר.
זה שלא התקשרתי אומר... שלא התקשרתי ולא כלום מעבר. זו המציאות
הנתונה, כל השאר זה הסקת מסקנות ללא בסיס השערות ופרשנות אישית
של כל אחד מאיתנו.

צריך להעלות את המודעות הפשוטה אל פני השטח שלנו.
צריך לראות את המציאות בלי "האני" בתוכה בלי האגו שמונע מאיתנו
לראות דברים כאובייקט נייטרלי.

"האני" שנוגע בכל דבר שאנו רואים עושים מדברים וכדומה מונע
מאיתנו לחיות, נכון וקל.
הכל נראה קשה, הכל נראה מסובך. אלו הם שטויות.
אם נוכל לשים את "האני" בצד נוכל להיות שלווים, נינוחים
ולהסתכל על דברים בפורפרציה הטיבעית והנכונה.
הנייטרלית.

אך ש"האני" שלנו מתערב בכל דבר. ומוסיף את המוטיב האישי
והאינטרסנטי של כל אחד. אז נוצר קצר, נוצרים ציפיות שמבוססות
על ניסיון העבר שלנו שהוא מוטעה, הוא בעבר ולא שייך בכלל להווה
הקיים.

לכן אנו כל כך מתוסכלים עצבניים וכועסים ללא סיבה. וטוענים
שאנו כועסים על "המצב"
איך אפשר לכעוס על "מצב" מצב זה לא יישות בכלל. לא ניתן לכעוס
על כלום שהמצב עשה כי המצב לא יכול לעשות כלום הוא בסה"כ
קיים.

ואנו זורקים את האחריות על המצב, שהוא מחוץ לשליטה שלנו אבל לא
מקבלים את העובדה שאנו לא בשליטה ולכן מתעצבנים או מתוסכלים.

הקלות שבה הטבע זורם. כך אנו צריכים להתחבר לזה.

ולזרום בקלות להיות אנחנו, ולצאת מ"האני"