הוא יושב מולי אבל אני לא יכולה לגעת בו. הוא מסתכל עליי והוא
לא יכול לראות שגם אני מסתכלת עליו. הוא נוגע בי ואני לא
מרגישה. אני מפשיטה אותו בעיניי ולוחשת לו מילים יפות באוזן.
מנשקת אותו בעדינות לאורך הצוואר, רוצה כל כך שהוא ירגיש אותי,
שישמע את מה שיש לי להגיד לו, שיראה איך התלבשתי יפה לכבודו.
מתחילה לתאר לעצמי איך מתחיל להחשיך בחוץ ונשאר למולנו רק אור
הירח שכל כך בוהק, שהמוסיקה ברקע לא מתחלפת ושהאווירה בחדר
מתחילה להתחמם, שהוא מתקרב ומחבק אותי. אני לא רוצה שהוא
יפסיק, ידיו העדינות מלטפות אותי, והוא אומר לי עד כמה שהוא
אוהב אותי. אני מסתכלת ודמעות נוזלות מעיניי, אבל אלו דמעות של
אושר - חיכתי הרבה זמן לרגע הזה. אני מנשקת אותו בלהיטות, הכול
נראה ורוד. אין אף אחד בעולם מלבדנו; הרגע הזה, המקום והזמן
הזה, זה מה שהכי חשוב.
חבל שזה רק חלום... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.