לא אוכל לבכות את ימי שעברו בייסורים
לא אוכל לאמר חלף הזמן, לא נותר דבר.
לא ניתן לבטל את העוצמות שהיו
עת פיללתי לקרבתך, עת חיכיתי לשובך
עת הקמתי משפחה אתך.
לא אוכל לחוות מחדש, את אותן האכזבות.
לא אוכל להיות שוב, אותה אשה בלהבות.
המהות שבי בערה אז, עודנה.
אך נותבה היא לעבר אחר.
התמימות שבי איננה.
התנפצו כל האמונות אשר תליתי על כתפך
בתקווה כי בידך הכוח לאמתן.
זנחתי את עצמי - התרחקתי מרחק עצום מן האמת שבי.
נאבקתי מול חלום, באין כוחות.
הבאתי את עצמי אל היום בו אביט נכחות בראי ואומר:
לא אבטל את כל מה שהייתי אלייך
כל מה שלא יכולתי להיות אל עצמי.
המרחק מתקצר בין מה שהיה נכון לאז
ומה שנכון לעכשיו.
אני מצהירה כאן בכוחות מגובשים:
על כל רגע כאוב התגברתי.
שוב איני האחת הנתלית בענף רעוע.
חייה בגוונים בהירים
פורטת על מיתרי החיים
חשה אהבה מועצמת
ומתוך תוכי יופי פשוט.
הנה כל מה שהיה, הפך לך לזכות. |