"אתה יודע איך זה להיות פחית?", שאלתי את עצמי.
"לא", עניתי.
צחקתי לעצמי על זה שאני מדבר עם עצמי והמשכתי.
"להיות פחית זה ממש לא קל", אמרתי, "אתה תקוע במקרר עד שקונים
אותך, אחרי שבסוף קונים אותך אתה מתחיל להזיע כמו מטורף, ואז
פשוט פותחים אותך (כן, פותחים) ומוציאים לך את המיץ".
הנהנתי בהסכמה ועניתי לעצמי:
"לא נעים, לא נעים".

המשכתי בדבריי:
"מה שבאמת מפחיד בלהיות פחית הוא לא לדעת באיזה חור יתקעו
אותך. אולי בזבל מסריח עם קליפות בננה ובצל ועוד כל מה שנמצא
במיץ זבל, או סתם בפח רגיל עד שהעוזרת תוריד אותך לפח השכונתי
- מלא קליפות בננה ומיץ זבל. הדרך היחידה להינצל מכל זה היא
ליפול אצל אנשים שאוהבים למחזר, אולי אז תהפוך לפחית אחרת או
אולי לאיזה מזלג...  אבל זה כבר סיפור אחר".
"צודק", השבתי.