צבעו האפור בלוי והילתו הכחולה ריחפו סביב הבקתה השוממת של
אלהים. השטן עמד במפתן דלתו של אלהים וחשב על מילים.
מילים חזקות, מילים נכונות, מילים שישכנעו את האל התמים להחמיר
עם בני האנוש.
בינתיים הייתה רוח חזקה ואיוב למטה, בכדור הארץ סידר את
האורוות וטיפח את בעלי החיים שזכה בהם מחדש. משפחתו התכוננה
לעריכת הסעודה הגדולה של ליל שבת, בתכנון היו תפילות הודייה
לאל, העלאת קורבן, שירי הלל ובשר צלוי.
על פניו הייתה שרויה שלווה ואושר שלא ידע זמן רב מאז האסונות
שנפלו עליו ביום בהיר אחד והיכו בו בחוזקה.
השטן התבונן באיוב ותחושת החמצה החלה לצוץ בתוכו, הוא רצה
להיות צודק במבחן הזה, אך התוצאות לא היו חד משמעיות.
הוא נקש בעדינות בדלת, סידר את מבטו וחיכה לאלוהים שיפתח את
הדלת.
דלת העץ הכהה נפתחה באיטיות לאחר זמן קצר ואלהים הזמין את השטן
להכנס לביתו.
הבית היה מואר מחום כתום של האח. על פניו התעוררה הבעה של
נצחון והוא חייך אל עיני השטן.
"חברי היקר", פצח אלוהים את נאומו והגיש לשטן קערת בוטנים. "אם
איננו טועה עבר זמן רב מאז פגישתנו האחרונה". אלוהים ניגב את
ידיו בסינורו, נעזר במקל הליכה והתיישב על הספה החומה מול
השטן.
השטן חייך חיוך נימוסין והחביא מילותיו האמיתיות בתוך כיסי
חולצתו.
"זמן רב עבר מאז שיחתנו האחרונה והניסוי אך אני חושש שהניסוי
לא הניב את פירותיו".
אלוהים היטה את ראשו לצד, על גבותיו הלבנות צויירו שני סימני
שאלה.
"שטן יקר, האם אתה מתכוון לומר במשפט זה כי הניסוי לא הניב את
התוצאות הרצויות או את התוצאות המצופות?"
"אני מתכוון לומר כי הניסוי שנערך על איוב שנועד לבדוק את מידת
אמונתו ואהבתו אלייך ללא תנאי, הניב תוצאות מסויימות שהן
מקובלות על הדעת ורצויות בנסיבות הקיימות. השיעור שנתת לאיוב
בזמן שלקחת לו את אוצרותיו האמיתיים היה אמנם שיעור חזק שלא
יישכח, אך עם זאת הוא היה חד פעמי. כל חייו נתת לו את כל אשר
יכולת, בתמורה לאהבתו ולטוב ליבו, מעולם לא נתת לו ולקחת לו בו
זמנית את הגמול לאמונתו וכבודו הרב אלייך."
אלוהים הנהן בראשו ושקע במחשבה תוך שהוא מלטף את זקנו הצחור.
"האם לקיחת הגמול מהאדם תהיה נכונה לשם מטרת הערכתו כלפי וכלפי
הטבע כולו? האם זה לא יהיה מעשה מרושע לתת לאדם ולקחת ממנו
משהו אחר בו זמנית? האם מעשה זה ייתן תוצאות טובות והתקדמות
בחיי הרוח או שאולי הוא ירחיק את האדם המבולבל מהאמת? האם
ימשיך להתמיד באמונתו ויתעלם מן הגמול הרע שפוקד אותו ללא סיבה
מוצדקת, או שיקבל את הטוב כמובן מאליו וכך גם את הרע, ויתעלם
מרעיון האלוהות תוך כדי שהוא ממעיט מערך המוסריות?
שטן, עלייך לזכור שהכאב שלקחת לאדם הוא חזק וממשי ואין מנוס
ממנו, עליי לחזק אותו להתמיד באהבתו כלפי הבריות ולא להרחיק
אותו מן המקור, מקור הטוב, מקור האני הפנימי".
השטן חשב רגע ואז אמר בקולניות: "אתה לא חושב שזה יהיה נאיבי
מצדך לתת לאדם גמול לפעולותיו הנעשות לשם הגמול ולקוות כי עצם
הנתינה יחזיר את התועלת שבאמונה, אם תמיד תתן לאדם והוא יקבל
את הגמול ללא קשיים, הוא יאמין ויכבד אותך רק למען הגמול. איוב
הוא דוגמא לאדם שנתת לו את הכל ולקחת ממנו את הכל.
אך, אם אתה רוצה לבחון את כלל המין האנושי ולדעת את האמת כולה,
עלייך לעשות את המבחן לקבוצה גדולה של אנשים, עלייך לבדוק את
כלל האנשים, מכל הסוגים, ובכל מיני מצבים.
עלייך להציב בנוסף למכשולים שונים, מכשול כללי לאנושות כולה,
כך תוכל לדעת את האמת על כלל המין האנושי ותוכל לנהוג בהתאם.
כשהרוע בעולם יגדל, האנשים המאמינים יבלטו לך מתוך ההמון
הכופר.
ואלה שהאמינו מתוך התמורה יפסיקו להאמין בך ובנוכחותך על פני
כדור הארץ, הם יראו אותך כרעיון כללי, כהמצאה, הם יעשו הכל כדי
להבטיח שאתה אינך לא יותר מהמצאה לא רבת תועלת.
אתה האל הגדול זה שיצרת את העולם, את הטוב, הרע, את היצורים
ואת כל הפרטים. אתה זה שנתת לבני האנוש את הזכות להיות, אתה
אינך חייב להם גמול, הם חייבים לך את עצמם, את הווייתם, את
תודעתם.
אם הם לא מוקירים אותך ובכך את עצמם הם לא ראויים לגמול ואינך
מוכרח לחוש רחמים בעודך בוחן את עמידות האהבה."
"האם הניסוי על האנושות ככלל לא יהיה מבחן מרושע ואכזרי שיגרום
סבל וכאב מרובים?
האם הסבל שייגרם כתוצאה מכך לא יהיה מיותר וחסר תועלת?
שטן, אתה מציע לי להחמיר עם המין האנושי למרות שהמבחן הראה על
אדם אחד צדיק שהמשיך לאהוב את האל ולהוקירו גם כשנותר חסר
כל".
"איוב הצדיק לא מייצג את כלל בני האדם, הוא יחיד במינו אך עם
זאת תוצאות המבחן הראו כי אמונתו ואמונו התערערו והחולשה תקפה
אותו חזק. אמנם בסופו של דבר הוא התאפס אך גם איוב הצדיק נתקף
בערעורים ושאלות פנימיות בקשר לתקפות הגמול."
אוכל לנסות לבחון את בני האדם על ידי הצבת מכשול קולקטיבי אך
התוצאות עלולות להיות מסוכנות כלפי עצמם, הם עלולים לכעוס
ולפתח שנאה, אלמנט הקיים בכל יצור, מצב של הריסה וייאוש.
החיזוק שלי והתגמול למעשיהם הטובים ולערכי המוסר שלהם נותן טעם
להתנהגות זו, אך לולא תגמול לא יהיה טעם לאהוב ולכבוד את האל
שרק לוקח ומפיל רוע על העולם כולו.
"טעם לאהבת האל תמיד יהיה מכיוון שהטעם בלהיות הוא הערך העליון
של בני האדם וגמול זה יהיה למין האנושי לנצח.
אתה יצרת את האדם בכדי שיתקיים, אינך צריך להעניק לו "פרסים"
על מנת שישתמש בטוב הקיים בו, הוא צריך לבחור בכוחות עצמו את
הטוב, אתה לוקח ממנו את הבחירה החופשית בכך שאתה נותן לו
תגמולים על בחירותיו איננה מהות הבחירה חופשית."
אלהים נשם לרווחה, נראה היה כי השיחה עוררה בו רעיונות חדשים,
הוא ישב בשתיקה והסתכל אל החלון, בחוץ היה חורף מושלג.
הוא לא סיפר לשטן על תוכניותיו, אך הניצוץ בעיניו העיד על כך.
השטן יצא מביתו של אלהים בתחושת סיפוק, צעד לו להנאתו כשלפתע
ברק גדול כיסה את השמיים באור חזק ורועה צאן שהלך עם כבשיו נפל
מהדף הרוח ונחבט בסלע.
השטן הבין באותו רגע שעידן הרוע עומד לבוא.
אלהים הסכים. היה באוויר ניצנים של עידן חדש. עידן הסבל. |