נועה פרידמן / עוד קבר בזיכרון |
ושוב הוא הלך,
ושוב:
אותה טריקת דלת,
מישהו עוזב אותי.
הדמעות חוזרות להרטיב
לחי שרק לא מזמן ניגבתי.
עצב, חרטות, רגשות
אפילו זה כבר נעלם.
רק אותו כאב, צביטה בבטן
שמצמררת את גופי.
לחשוב שאתה עוד אחד
שהיה חלק קטן מחיי -
נעלם ואינו עוד.
נפרדת ממך, פעם אחרונה,
קוברת אותך.
עוד אחד שהפך לזיכרון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|