במאמרו "חלום אמריקני או חלום בלהות?" (גלובס, 8/12/1999) טוען
יואב קרני:
"מספר גדל והולך של אמריקנים נשארים מאחור, והסובלנות החברתית
כלפי עניים פוחתת והולכת. עושר ללא נדיבות הוא חזיון עצוב".
קרני מתאר את המתרחש בארה"ב בשנים האחרונות - העשירים מתעשרים
יותר והעניים נעשים עניים יותר. עם זאת, העשירים מתנגדים
להעלאה במסים לטובת רווחתם של העניים. קרני מסכם את דבריו: "יש
משהו לא נעים בכל זה, משהו לא הגון".
למתרחש בארה"ב נגיעה ישירה לנעשה אצלנו. כידוע, מהפכת המידע
המתרחשת בארה"ב, מתרחשת גם אצלנו. סביר להניח שהשלכותיה
החברתיות - שתוארו על ידי קרני - יתרחשו גם כאן. כדאי, אם כן,
ללמוד מטעויותיהם של האמריקנים. שאם לא כן, נאלץ ללמוד
מטעויותינו אנו.  
מטרת מאמר זה היא לדבר בשבחם של העשירים הנעשים עשירים יותר,
בגנותם של העניים הנעשים עניים יותר, ולהסביר מדוע אין כאן
משהו לא נעים, ולבטח לא הגון.

מי הם העשירים, ומדוע הם נעשים עשירים יותר?
כידוע, וגם קרני מציין עובדה זו במאמרו, דרכה הכלכלה האמריקנית
במקום בשנות השבעים והשמונים. לעומת שנים אלה, שנות התשעים
הצטיינו בצמיחה כלכלית גבוהה מאוד. הצמיחה לא התרחשה בכל ענפי
המשק האמריקני, וברור שלא השפיעה על כל אזרחי ארה"ב. היא
התרחשה בענף שנהוג לכנותו בשם 'היי טק'. אמנם השם אינו מדויק,
ובקרב העובדים בענף הוא כבר נחשב למיושן, אבל הוא יספק אותנו
לצורך המאמר.
כלכלת היי טק מתרחשת בבניינים ממוזגים שופעי קפטריות ומכונות
אספרסו לרוב; העובדים נוסעים כולם במכוניות חדישות; אם הם לא
ליד מכונת הקפה - הם בטח בחו"ל; כולם מרוויחים נהדר; לא עובדים
ממש קשה; מי שלא עובד, בוודאי עסוק בגיוס כסף לסטארט אפ שלו.
לא כל התיאורים לעיל מדויקים לחלוטין. אבל לצורך העניין, נניח
שהם מתארים את האמת לאמיתה. מה מייחד את כלכלת ההיי טק מכל מה
שהכרנו עד היום? מה עושה את העובדים בענף למתוגמלים יותר,
שמנמנים יותר, וזכאים ל'מיילים חופשיים' רבים יותר? התשובה
לשאלה אינה בגדר חידוש, המצאה, או סוד כמוס. היא ניתנה עוד
לפני שלושים שנה על ידי נביא מהפכת המידע - כך הוא כינה את
עידן ההיי טק - אלווין טופלר.
טופלר נטל בעיה פילוסופית בסיסית ועתיקת יומין, ופתר אותה אחת
ולתמיד. בתיאור פשטני, הבעיה עתיקת היומין היא, שמאז ומעולם
האדם העובד למחייתו היה נתון לאיום מצד בני אדם שלא עבדו
למחייתם. עד לפני כמאתיים שנה, היה מקובל שכדי לייצר מזון
דרושה אדמה. עבודת האדמה היתה מלאכה קשה. קל יותר היה לגזול
אדמה שכבר נחרשה ונזרעה, והיא נושאת פירות. קל עוד יותר היה
להכריח מישהו לעבד אדמה עבורך. הדרך הטובה ביותר להתעשר היתה
להיוולד למישהו עשיר. אם לא נולדת בעל אדמות, רצוי שתיקח
ממישהו את אדמותיו. אם אינך רוצה         להפוך עצמך לגזלן,
סיכוייך לשנות מצבך היו קלושים מאוד.
המהפכה התעשייתית פתרה באופן חלקי את בעייתו של האדם העובד.
האדמה היתה מרכיב חיוני בייצור העושר, אבל נוסף לה ידע. בעלות
על קרקע כבר לא הבטיחה עושר. היה צורך בבעלות על מכונות.
מכונות שמישהו טרח להמציא, לפתח, ולבנות. בניגוד לאדמה, קשה
לגזול ידע.
המהפכה התעשייתית לא היתה פתרון מושלם. עובדת היותך אדם עובד,
חכם, ובעל כושר המצאה עדיין לא הבטיחה את היותך עשיר. האנשים
הטובים, שהאדמה שגזלו ממך כבר לא הספיקה למחייתם, המציאו את
מדינת הרווחה. הם פוגשים אותך אחרי שמימשת את יכולת ההתעשרות
שלך, אצל פקיד השומה.  
מטרת מהפכת המידע היא לאפשר לכל מי שרוצה בכך, להתעשר. המהפכה
מבוססת על עיקרון פשוט: על מנת להיות עשיר, כל שעליך לעשות הוא
לרצות בכך. אתה כבר לא צריך להיוולד בעל אדמות או בעל חשבון
בנק שש ספרתי. יכולת ההתעשרות שלך אינה תלויה במדינה בה אתה
חי. אם אינך רוצה לשלם מסים, אתה פשוט רושם את החברה שלך במקום
אחר. אין כאן אדמה או מכונות שאשפר לגזול ממך. על מנת להתעשר,
כל מה שאתה צריך, זה להבין שאתה יכול ללמוד להפוך עצמך לעשיר.


מי הם העניים, ומדוע הם נעשים עניים יותר?
מטרת מדינת הרווחה היא שוויון, והיא כמעט והצליחה להשיג אותה.
המחיר היה כבד, למי שעמד בצד הלא נכון של המתרס. מלחמת העולם
השניה היתה שיאן של מלחמות המאה העשרים. החל מסוף מלחמת העולם
הראשונה, כל מלחמות המאה העשרים היו 'מלחמות מעמדות' על פי
ההגדרה המרקסיסטית המקורית. הן היו מלחמות של אלה שאין להם שום
כוונה לעבוד למען עושרם, באלה שהיה להם מה להפסיד. מובטלי
גרמניה פתחו במלחמה כנגד כל אירופה במטרה לשלוט בה. כשהבינו
שמקור העושר של בריטניה הוא ארה"ב, הם פתחו במלחמה גם נגדה.
יפן החליטה שהגיעה העת לשלוט בכח העבודה הזול של מזרח אסיה.
ארה"ב של רוזוולט החליטה להעסיק את המובטלים שלה במלחמות מעבר
לים.
כיום, צורת השלטון ברוב מדינות העולם היא מדינת הרווחה. שלא
יהיה מקום לטעות. מדינת הרווחה אינה דמוקרטיה. היא תוצאת מלחמת
המעמדות. מדינת הרווחה היא מנגנון שמסדיר את גזילת פרי עמלו של
האדם העובד.
העניים הם אלה שבוחרים לא לעבוד. בלקסיקון המונחים של מדינת
הרווחה, על מנת להשתתף בגזילת פרי עמלו של האדם העובד, הגזלן
צריך להוכיח זכאות לגזל. הזכאות הזו נקראת עוני.
לא מגיע אליך חלק גדול מספיק מהגזל? אל תעבוד - ותקבל דמי
אבטלה.
עדיין לא מספיק? עשה ילדים - ותקבל קצבה רלוונטית.
אין לך דירה? תקבל אחת בחינם.
הדירה שקיבלת אינה גדולה מספיק - עשה עוד ילדים, ותקבל דירה
גדולה יותר.
אבל, מהפכת המידע שינתה מעט את חוקי המשחק. אתה יכול לא לעבוד
ולחיות מדמי אבטלה בסכום מסוים. אבל, העובד בהיי טק נוסע אחת
לחודש לארה"ב. אתה יכול לקבל דירה מ'עמידר', אבל העובד בהיי טק
קנה מגרש וכבר קובע פגישות עם אדריכלים.
זו המשמעות האמיתית של הביטוי "העניים נעשים עניים יותר".  

כיצד מתכוונים העניים לפתור את הבעיה?
כידוע למשלם המסים החי במדינת הרווחה, לא משנה למי תצביע, דבר
אחד מובטח לך: לא תהיה הקלה בנטל המסים. Read my lips. במהלך
חיי מדינת הרווחה, עם חלוף הזמן, פחות ופחות אנשים עובדים. זה
פשוט לא משתלם. בישראל, למשל, הורים מובטלים לשני ילדים זכאים
לקצבות בסך השכר הממוצע במשק (הארץ, 7/12/1999). אבל, השכר
הממוצע במשק הוא מעט יותר מחמשת אלפים שקלים בחודש. זה הרבה,
אם לא עבדת דקה עבור הכסף הזה. אבל, זה מעט אם אתה רוצה לנסוע
בקיץ לדיסנילנד.
גם זה היה השבוע בעיתונות: אם מישהו טוען שדמי האבטלה שמקבל
העני גבוהים מדי, כל שצריך העני לעשות הוא להאכיל את ילדיו
בלחם ומרגרינה. בכך הוא משיג שני דברים: (א) בעודף הכסף הוא
יכול לעבור לסיגריות תוצרת חוץ (ב) ילדים רעבים מצטלמים היטב.
מיד תקום סערה, ודמי האבטלה שלו לא יפגעו.
הפתרון שמציעים הגזלנים הוא פשוט: להעלות את המסים. הם יקחו
עוד קצת כסף מהעשירים, יסעו גם הם לחו"ל, ובא לציון גואל.

משהו לא הגון
העשירים לעומת זאת, בחוסר הגינותם, לא מקבלים את הפתרון הזה.
הם, משום מה, דווקא רוצים להפחית את כמות המסים שהם משלמים.
העשירים יודעים דבר אחד שעניים עושים עצמם כאילו אינם יודעים:
כסף עושים בעבודה קשה. כלכלת המידע מגדילה את הפערים בין
עשירים לעניים, משום שהיום קל יותר מאי פעם להתעשר. מי שבוחר
שלא לעבוד - מן הראוי שירעב למוות.
בעתיד הקרוב תעבור מדינת הרווחה אל סל האשפה של ההיסטוריה.
העניים יכולים לבחור להצטרף אל העשירים, או למות מרעב. עתידם
תלוי בהם בלבד.