חשבתם פעם למה בכלל צריך את הזמן?
בשביל מה בעצם יש לנו שעונים? למה זה טוב? זה רק נותן לנו
הגבלה, הזמן הוא סתם עוד גורם שמגביל לנו את החיים.
קח את הזמן, הזמן שלך יגיע ועוד ביטויים דפוקים כאלה שבעצם לא
אומרים כלום, מה בדיוק זה הזמן שלך? ואיך אפשר לקחת את הזמן,
הרי אם הזמן "רץ" כמו שאומרים אז צריך לרוץ איתו, שעה, דקה,
שניה... ובשביל מה? כל החיים הם כמו מרוץ נגד השעון, ואני
שואלת אתכם למה זה טוב?


יואב היה נער צעיר בן 18, כל החיים שלו הוא ניסה לעשות את הדבר
הנכון, ילד מושלם כזה שכולם אהבו. כשהוא היה בן 14 ולכל החברים
שלו היו חברות והוא היה נשאר לבד בימי שישי בערב, הוא הרגיש
טוב כי ידע שחבריו עושים חיים וזה מה שחשוב. כזה הוא היה תמיד
איכפת לו שלאחרים יהיה טוב ושהם שמחים. יום שישי אחד הוא ישב
בבית, לבד, אמא שלו התיישבה לידו ושאלה אותו למה הוא לא יוצא
עם חברים שלו? הוא הסביר לה שיש להם חברות והם רוצים להיות
איתן ושאין לו בעיה עם זה כי הם מאושרים. אמא שלו שאלה אותו אם
גם לו הייתה חברה והוא אמר לה ש"לא" אבל הוא לא דואג כי הזמן
שלו כבר יגיע.
כשהוא היה בן 16 וכבר הייתה לו חברה אבל כל החברים שלו כבר
התנשקו ולא הפסיקו לדבר על זה הוא היה חושב "העיקר שהם שמחים"
ומחייך בשקט, בחשיבה שגם הזמן שלו יגיע.
יניב שהיה החבר הכי טוב שלו היה אומר לו שהחיים קצרים וצריך
להוציא מהם את המיטב ולא לשבת ולחכות לזמן שיגיע כי הזמן רץ,
והזמן לא יחזור אחורה וכל מה שהוא לא הספיק עד עכשיו הוא כבר
לא יוכל להשלים ושחבל על הזמן.
יואב היה מחייך ואומר "אל תדאג, תחיה ואל תדאג לי", כן ככה
יואב היה לוקח הכול ב"איזי" ולא דואג. בניגוד לחברים שלו הוא
לא חי את החיים שלו במרוץ נגד הזמן. וכך עבר יום, שבוע, חודש,
עברה שנה והוא אותו יואב, זה שכל החיים שלו דואג שלאחרים יהיה
טוב.
ואז הגיע גיל 18, צבא, בשנה השנייה, יניב נהרג, יניב שכל החיים
שלו רצה להספיק כמה שיותר, הזמן שלו נקטע ככה בלי התרעה מראש,
פשוט נגמר.
יואב היה יושב בבית אחרי שהשתחרר וחושב על מה שעבר עם יניב,
יניב הספיק הרבה בחיים שלו אבל הוא היה יכול להספיק יותר אם לא
היה ממהר לעשות הכול כל כך מהר.

הזמן הוא לא דבר מוחשי, ולכן הוא לא ממש קיים, זה המצאה של בני
אדם כדי להבין יותר טוב את החיים, כמו הרבה דברים אחרים,
אמונות תפלות, דת, והרצון לפרש כל דבר שקורה לנו- חלומות,
שיחות, מחשבות... הכל.

אבל חזרה לסיפור, יואב לא עשה תחרות עם ה"זמן" ושאין תחרות אז
גם אין מפסידים ומנצחים. במרוץ נגד הזמן רוב הסיכויים הם לטובת
הזמן.

יואב היה נער צעיר בן 18, כל החיים שלו הוא ניסה לעשות את הדבר
הנכון, ילד מושלם כזה שכולם אהבו.

הסיפור נכתב לפני שנה