אחי, אחי קראתי,
וקולי לא נשמע.
אין אוזן כריה?
אין לב מבעבע?
ואני קראתי לשווא
וקולי לא נשמע
ואחי עוד לא בא.

ואני לא ידעתי
כי אין נשמה.
איך אמצא נחמה
וקולי לא נשמע?
ואחי לא בא
אחי לא בא.

וזרקה השיבה
וקמלה התקווה
וגופי השתופף
ממסע השנים.
וחלפו הימים ואין ספור חורפים
והחום אל גופי לא בא.

אז מצאתי מסתור
בתוך קנכיה
אליה זר לא יחדור.
ושם בתוך הדממה
המוקפת שריון,
כריתי קברי
כחלל אלמוני.

והרוח תישא
את חולות הימים.
תערום גבעות-נודדים.
ואיש לא ידע,
היכן קברי
כי אחי לא בא,
לא שמע קריאתי.
בשר מבשרי.