ניר נוסבאום / ת'אינסוף |
עמדתי על הסלעים של העיר הישנה.
לא יודע למה עזבת דווקא בקיץ.
בלעתי את הדמעות עד שנחנקתי מהשנאה,
כך אני קורא היום לבדידות.
רציתי להתגלגל מהצוקים,
להיות החנווני
שמוכר לך עכשיו לחם, אקורדיון וחלב,
במקום בו מותר לבזבז מים,
ושהאנשים הם שם.
ואני חשוב לך כמו מכתב בבקבוק
את היום בכלל לא זוכרת אותי.
ראשל"צ, ספטמבר 1992
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|