אני: העולם כל-כך מפחיד
זיו: למה?
אני: מה אתה חושב?
זיו: לא יודע.
אני: תחשוב קצת.
זיו: היה משהו בחדשות?
אני: לא.
זיו: אז אולי את מתכוונת למשהו אחר... בטוחה שמפחיד?
אני: כן.
זיו: עדיין עצובה?
אני: מותר לאהוב הרבה הרבה?
זיו: בטח, רק זה צריך להיות כלפי האדם הנכון.
אני: אין לי אדם נכון.
זיו: הוא יגיע, ספרי עלייך קצת.
אני: פעם היו לי דמעות שקופות.
זיו: ועכשיו?
אני: שחורות ,בגלל האיפור.
זיו:לא נורא,יעבור. תספרי עוד... בת כמה מאיפה? נתונים יבשים.
אני: זו פעם ראשונה עכשיו שהצלחתי ליבכות מאז אותו היום...
זיו: זה יעבור... כמה זמן הייתם יחד?
אני: המילים שלך זולות מידיי בשבילי.
זיו: זולות? את לא ברורה.
אני: לקח לי דקה כדי להגיע לתיאור המתאים... זולות!
זיו: מה זול בהן?
אני: כל-כך הרבה אנשים שואלים אותי אותן שאלות, שהמילים האלו
איבדו מערכם... נהפכו נורא זולות.
זיו: את פשוט לא מספרת כלום.
אני: אתה פשוט לא גורם לי להתעניין בך.
זיו: כי את רק מדברת עליו.
אני: אתה לא מיוחד, אתה לא עצמך.
זיו: את לא מספרת כלום ולא עונה על כלום.
אני: אני עונה על שאלות יקרות...
זיו: אני צריך להתחיל מהתחלה... דברים כמו גיל חשובים מאוד.
אני: אתה שוב הולך עם הרציונל הזה שלך... אולי נתקלת במספר הזה
שמסמל את הגיל שלי ואני בשלך, אז מה?
זיו: למה איך את רוצה שנתחיל?
אני: בוא נתחיל מהסוף שלי...
זיו: סבבה.
אני: שהוא אולי... ההתחלה שלך...
זיו: סבבה, תתחילי בו.
אני: הסוף שלי הוא רגעים של זיכרונות נעימים, לבין דחף לעשות
דברים שאין להם מקום בעולם הזה.
זיו: כמה זמן הייתם יחד שאת חושבת שזה הסוף?
אני: מימד הזמן הוא זה שקובע את הסוף?
זיו: לא, אבל אולי הוא יתן קצת פרופורציה ,את לא ממש מנדבת
מידע, וזה לא פשוט לדבר איתך.
אני: לי קל לדבר איתך, ובכל זאת אני לא יודעת עליך כלום.
זיו: קל לך כי את מתחמקת... לי לא קל כי אני מנסה להבין אותך.
אני: אל תנסה.
זיו: למה?
אני: כי יהיה לך קשה.
זיו: אז מה.
אני: דבר אלי.
זיו: אז תדברי גם... ותספרי משהו ואל תתחמקי בסדר??? כי אחרת
זה כאילו את מדברת ואני סתם פה.
אני: אתה באמת סתם פה...
זיו: אז תעזרי קצת... נתחיל מההתחלה... אני זיו, בן 21.
אני: לא... אני אשאל שאלות, ושנינו נענה עליהם, טוב?
זיו: רעיון טוב... שאלה שאלה.
אני: מה אתה הכי אוהב בעולם?
זיו: אני לא יודע.... לא חושב שמצאתי עדיין, ואת?
אני: מממ... כמה דברים.
זיו: כמו?
אני: האוכל של סבתא, שמלטפים אותי עד שאני נרדמת ואמבטיית
קצף!
זיו: מבין שהיה לך קשר רציני מאוד בעבר... מהסוג שנרדמתם יחד-
אני: ושמזיינים אותי.
זיו: אוקיי! מהסוג הזה. בת כמה את בכלל?
אני:מה אתה הכי אוהב בעולם בכלל?
זיו: קודם תעני לי...
אני: זה כל-כך לא משנה.
זיו: בוודאי שזה משנה.
אני: לי חשוב יותר מה אתה הכי אוהב.
זיו: אחרי שתעני לי אז אני אגיד.
אני: מניפולציות לא עובדות עלי...
זיו: אוהב מחשבים טלווזיה ולקרוא.
אני: לא!
זיו: מה?
אני:נו... הדברים שאתה הכי אוהב בעולם...
זיו: לא יודע...
אני: מה אתה הכי הכי אוהב בעולם?
זיו: לא יודע! מספר 4 שלך הפתיע אותי... עשית רושם, עשית רושם
של בחורה טובה כזו...
אני: סקס זה משהו של בחורות רעות?
זיו:ת לוי עם מי... גם אמרת את זה בצורה כזו... לזיין! שלא כמו
המונחים הטובים יותר.
אני: ככה אני קוראת לזה.
זיו: קצת נשמע מכני.
אני: בשבילי זה מונח מספיק טוב.
זיו: לא... זה כאילו חסר רגש.
אני: לא זיו, אתה מתבלבל עם הרגש, השם והכוונה, זה לא אותו
דבר.
לקרוא ל"לעשות אהבה" זיון, זה כמו לאהוב מישהי שקוראים לה
חפציבה...
כאילו, השם לא נשמע רומנטי בכלל, אבל זה לא אומר שלא יכול
להיות לנו רגש כלפי חפציבה. וחוץ מזה, אני מזדיינת רק מתוך
אהבה.
זיו: לצערי לא חוויתי עדיין... מחכה לאהבה הזו שתגיע. אז כמה
מערכות יחסים רציניות היו לך?
אני: שניים. תחשוב קצת זיו... מה אתה הכי אוהב בעולם?
זיו: לא יודע.
אני: מה הדבר הראשון שאתה חושב שאתה מתעורר בבוקר?
זיו: ביום רגיל? כמה אני לא רוצה לקום.
אני: למה אתה לא רוצה לקום?
זיו: כי אז אני הולך לצבא. ואת?
אני: אני חיה חיים שלא בחרתי... כמוך.
זיו: מה עושה בהם?
אני: מנסה להיות מאושרת ולא מצליחה, זה נעלם לי כל הזמן.
זיו: את... מאוד... מקסימה.
אני: ו...אתה... חמוד.
זיו: חמוד כמו חבר או חמוד כמו הידיד שלא מעוניינים בו?
אני: איזה שאלה טיפשית שאין לי עליה תשובה חכמה...
זיו: אני אשמח להפגש ולדבר איתך עוד... מתישהו...
אני: תרגיש חופשי... אני... לא... לא יכולה לזוז לשום מקום
בזמן הקרוב...