זה היה בדיוק היום... לפני חמש שנים...
נסעת לך באוטו... קרן... למה היית צריכה ללכת לצבא...?
השארת אותי, כשהייתי עוד ילדה קטנה, מחוסרת אחות! את יודעת מה
זה? אני לא בוכה עלייך הרבה במהלך השנה... אבל כשאני בוכה,
למשל עכשיו... הדמעות לא מפסיקות לי, קרן... את יודעת מה זה
היה בשבילי, עדיין כשהייתי קטנה, כשכל החברות שלי היו הולכות
לקניון, אני הלכתי לעוד אזכרה, ועוד טקס הנצחה.. אבל מישהי
הייתה חסרה שם, עם כל המשפחה... היה חלל ריק... ואת יודעת מה
מילא אותו? השם שלך חרוט על המצבה. או על האנדרטה. או על קיר
של שקפים בגן הזיכרון.
לפעמים אני רוצה למות כדי להיות איתך שם למעלה... לראות איך
זה... לראות אם את רואה אותנו בוכים כאן למטה... אם את מנסה
לדבר איתנו ואחנו לא שומעים... אם את בעצם נמצאת פה תמיד
ואנחנו לא מרגישים...

אני אוהבת אותך קרן.
חבל שכל מה שנשאר לי ממך זה תמונות וזכרונות קטנים ביותר.