אני כל כך מתגעגע אלייך, אני צריך אותך איתי..
הלוואי וזה לא היה ככה,
הלוואי והיית מבינה אותי באמת.

במבט לאחור, אני לא מצטער על שום דבר, אני יודע שאני הייתי
בסדר איתך מההתחלה ורק אהבתי אותך, אהבתי אותך עם כל הנשמה
שלי.

למה זה מגיע לי?
אני לא מרגיש טוב בגללך, רע לי!!!
הרסת לי את החיים..

את בטח לא שמה עליי עכשיו, בטח ובטח שלא בוכה כשאת נזכרת בי.
אני יודע שאני תמיד אוהב אותך, לא משנה מה.
כבר עבר די הרבה זמן מאז שהוצאתי אותך מהחיים שלי לגמרי.
אני לא מתחרט, אבל אני מרגיש כל כך רע!!!!

אני זוכר שהיה די רק במבט אחד אל תוך העיניים המדהימות שלך כדי
ללכוד את נשמתי.
רק מבט אחד אל פנייך היפות שבה אותי בכל פעם מחדש.
כשאני בחוץ, עם אנשים, מספיק שאני מריח ריח שמזכיר לי את ריח
גופך המתוק ואני משתגע לחלוטין.
אם רק היית יודעת כמה אני אוהב אותך, וכמה שהאהבה שלי אלייך
הולכת וגוברת עם הימים, מהיום הראשון בו הכרתי אותך...
אבל זה כל כך כואב, לאהוב ולדעת שאני לא יכול בשום פנים ואופן
להיות איתך, כי את פשוט פוגעת בי חזק, את לא הבחורה שאני
צריך.

דווקא אני, מכל האנשים, מאמין שאין כזה דבר "לא מתאימה לי",
אבל נוכחתי לדעת שזה נכון יותר מכל דבר..
כל הדברים שעשיתי למענך... הייתי מוכן לחצות את העולם בשבילך.

אני זוכר שהלכתי מהבית שלי לבית שלך בת"א, ברגל, ביום קר למדי,
רצתי, כשידעתי שהמרחק הוא עצום.. הייתי חייב לראות אותך ולא
הייתה לי דרך אחרת להגיע.
זאת את, ששיחקת עם הרגשות שלי, ידעת עד כמה אני אוהב אותך ועד
כמה אני מסור לך, אבל זה לא הזיז לך.
את התעללת בי, כמו חייה חסרת רגשות.

כשאני רק מתחיל להיזכר במה שעשית לי, אני באמת רוצה להרוג
אותך.
אין יום שעובר בלי שאני חושב עלייך, שלא נדבר על זה שלפעמים
אני שוקע במחשבות עלייך יום שלם.. ימים שלמים.

לפעמים אני יוצא החוצה והולך לכל המקומות המיוחדים שלנו..
למקום בו התנשקנו בפעם הראשונה, למקום בו חיבקתי אותך כשקראת
לי ואמרת לי שאת מתגעגעת אליי.. אני נעצר שם ובוכה, בוכה כמו
מטורף, כאילו שהאהבה שלנו הייתה מושלמת ואת נהרגת ונלקחת ממני.
את לא שווה את הבכי הזה!!! לא היית שווה אפילו זר פרחים.

לא יודע כמה זמן זה יקח עד שאני אפסיק לבכות כשאני נזכר בך, לא
יודע מתי כבר אני לא אחשוב עלייך יותר. לא יודע אם אי פעם אני
אפגוש במישהי שתגרום לי להפסיק לחשוב עלייך..
בינתיים, אני חייב לכתוב ולהוציא את כל החרא הזה החוצה.

קשה לי להודות בעובדה שאני עדיין חושב עלייך.. לרוב אני אומר
שהתגברתי עלייך כבר. אבל רואים לי בעיניים שזה בולשיט.
אבל אני פוחד, אני לא יודע מה יקרה בעתיד.. אני נוטה לחשוב
שאני יותר מדי רגשן בשביל בחורות. אולי, בעתיד, אני אפגע עוד
המון פעמים.

הלוואי והייתה תרופה ללבבות שבורים... משהו כזה שמאחה את הלב.
חשבתי על דברים שלא הייתי מעיז לחשוב עליהם לפני זה.. אולי אני
אתחיל לשתות, אולי אני אתחיל לעשן, אולי סמים? קליםקשים, אותו
חרא.
אבל שום דבר מהדברים המסריחים האלה לא ייתן לי פיתרון, ובטח
שלא ירפה אותי. אני לא מאמין בעירפול חושים, או בדפיקת הראש
כדי להשיג משהו.

נו טוב, הגיע הזמן ללכת לישון.. כבר 4:54 בבוקר. עוד מעט השמש
תצא החוצה והמראה הזה שוב יגרום לי כאב. נשאיר ת'חלון סגור
הפעם..

אני מקווה שבוקר אחד אני אקום וארגיש שאני אוהב מישהי, שיש טעם
לקום בכלל...

סלמאת.