זה קורה לכולם. נכון?
אין ממה להכנס ללחץ. הכל בסדר.
אין שומדבר לא נורמלי בזה.
כל אחד עושה פאשלות לפעמים. נכון?

שיט.
זהו. אכלתי אותה. הלך עלי. זה נגמר. הכל קפוט.
תנו לי להסביר.

אתמול יונתן התקשר ואמר לי שהוא רוצה להפגש איתי.
יונתן הוא הילד הכי יפה בשכונה ואולי אפילו בגלקסיה.
יש לו שש גפיים ארוכות עם זיזים, מחושים שכל גבר היה רוצה ועור
חלק ירוק עם גבשושיות במקומות הנכונים.
אמרנו שנצא לאכול ו...נראה לאן הדברים יובילו אותנו.
ההתרגשות אחזה בכל גופי הארוך, קצות אצבעותיי רטטו מאושר,
כבר שנים שרציתי לרמוז לו, לגעת בו, להפליץ עליו, לא משנה מה.
הכנתי את עצמי כל היום, מרטתי גבשושיות מיותרות, הברקתי את כל
גופי כך שנצנץ, השתכשכתי במים השכונתיים וגופי החל לייצר את
הבושם המיוחד שלו.

היום נפגשנו בצהריים. ישבנו על עלה טוב, גמרנו אותו צ'יק צ'ק
ושתינו את מעט הטל שנותר על הפרחים מהבוקר.
הכל היה כ"כ רומנטי וורוד, דבר רדף דבר והגענו לטקסי
החיזורים.
הרשתי לו לחדור לתוכי, נתתי לו את עצמי, הבושם כנראה עשה את
העבודה. הייתי בטירוף חושים, לא ידעתי מה עובר עלי, כאילו
שאיזה אינסטינקט התגבר עלי.
לאחר שהאקט נגמר יצאתי מהאקסטזה שלי וגיליתי לתדהמתי את גופתו
שותתת דם, מונחת לצדי, מצחו נגוס והמח הקטן שלו נשפך הצידה,
מטפטף על אחת מרגליי.
לא יכול להיות...לא, זה לא קורה!
כל העדויות הצביעו לעברי, בפה היה לי טעם של דם, עין, קצת מח
וקצה של מחוש בצבץ מזוית פי.
לא! יונתן! הכל היה כ"כ יפה...
בכיתי כמה דקות לצד גופתו, אבל ידעתי שעוד מעט הנמלים יגיעו.
טיפסתי על ענף, בוהה בחלל, חושבת מה לעשות.
ילדה מבולבלת בגיל ההתבגרות.
מה ידעתי אז על הזדווגות.

עכשיו אני בהריון, הרופא אומר שהוא מצפה לכ-300.
חבל, הוא היה כל-כך יפה...