עמית ליבנה / ריחוף |
דואה בין חדרי חיי
נוקשת על דלתות
שפחדתי להודות
בקיומן.
רואה את הציפור
צוללת אל תוך חלומותיי
מתרסקת על גבעות
בין דמעותיי.
נפש תמימה שלא יודעת
שהריחוף הזה מעליי
מערער את השליטה
הזעומה באמת
הקלושה ביותר
שיש לי עליי
שיש לי אולי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|