הים לא מתאפק מלנשום,
נקודת האופק היא ליבו,
עולה ויורד בקצב קבוע.

הגלים משרטטים את אפיקי ורידיו,
ומזרימים את חמצנו,
נתיבם ידוע מראש,
אך אקראיותם אשליה היא, מסלולם מוכתב מבוראם,
והרשות- כבר לא בידם.

הים לא מתאפק מלנשום,
ליבו עמיד ואיתן על אף שידע סערות לרוב,
מערבולות שאת שורשי האדמה בנקל עוקרות,
נשימותיו לחות, הבל פיו רענן, עוצמתו דווקא בשלוותו.

איך אוכל להתאפק מלנשום אותו,
לשתות מדם גליו,
להתענג על ליטופי חבטותיו,
פעם מקרב פעם מקיא את גופתי,

מאלץ אותי לעצור נשימתי.