|
אין יותר דמעות
אפילו אין כבר זמן לבכות
כמעט שכחתי מיופייך, המשכתי הלאה
את לא לידי
ואני חי טוב עם עצמי
נותן ליום למשוך אותי, עד שיורד הלילה
אל תבקשי שאחזור
כי אתפתה ואגיע
כמו פרפר אל האור
כמו ציפור לרקיע
יום רודף עוד יום
כול יום דומה ליום אתמול
רק אנשים זרים רוקדים לצליל שירנו
ושדות פרחים
תחילה דוהים ואז נובלים
כמו מזכירים שבא הסתיו לעולמנו
רוחות שינוי באוויר
וריח טוב של הגשם
רק זיכרון מעומעם
שלך בחוף משתזפת
אין יותר דמעות
אפילו אין כבר זמן לבכות
כמעט שכחתי מיופייך, המשכתי הלאה
את לא לידי
ואני חי טוב עם עצמי
נותן ליום למשוך אותי, עד שיורד הלילה
אל תבקשי שאחזור
כי אתפתה ואגיע
כמו פרפר אל האור
כמו ציפור לרקיע
|
|
|
פתחתי רדיו במה
שמעתי שם את
התוכנית: יש עם
מי לאשר עם זה
שמאשר את
הסלוגנים, התקשר
גדעון רייכר
והתחיל לצעוק
ולעשות בלאגנים
על זה שהמאשר לא
מאשר לא
סלוגנים, בסוף
המאשר הוריד
אותו מהקו ושם
שירים שקטים של
הדודאים, לא כי
הוא התבאס פשוט
כי היה פיגוע.
ק. מרכוס מאזין
מכור ולא
מסלוגן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.