פעם ידעתי.
פעם ידעתי איך זה להרגיש שמחה, באמת באמת מאושרת.
פעם ידעתי בדיוק מה אני רוצה, ותמיד ידעתי איך להשיג אותו.
פעם ידעתי איך לתת לעצמי הרגשה טובה, בלי הצורך הזה באנשים
אחרים.
פעם ידעתי בדיוק למה אני פה ומה אני בכלל עושה כאן.
פעם לא חשבתי, התבלבלתי, התפלספתי, ופעם לא נכנסתי לדיכאונות.
פעם ידעתי איך להתמודד עם כל מצב נתון.
פעם לא הייתי צריכה אותו.
פעם ידעתי לא לדעת.
פעם ידעתי. ועכשיו כבר לא.
יש כאלה שיקראו לזה "התבגרות", התפתחות, הישג. אבל אני רוצה
לחזור ואפילו רק לרגע לידיעה הזו של האי-ידיעה.
אם זאת התבגרות, אז אני אני ממש לא רוצה להתבגר.
כנראה שלא סתם אומרים שגיל ה"התבגרות" כל כך קשה...
פעם ידעתי איך זה להרגיש שמחה, באמת מאושרת.
פעם ידעתי בדיוק מה אני רוצה.
פעם לא הייתי צריכה אותו.
פעם ידעתי. אבל מה שהכי חשוב, הוא בעצם, שפעם לא ידעתי.
לא ידעתי.
כמה שהייתי רוצה לא לדעת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.