מנסה למצוא תירוצים לדמעות.
איך כך קרה
שאיבדתי אחות.
יושבת בחדר, לבד כמו תמיד.
כל מה שאני צריכה עכשיו זה ידיד,
שיהיה לי כמו שהיא הייתה,
אחות, נפש תאומה.

מבינה שיותר היא לא תחזור,
היא מתרחקת,
נעלמת בתוך בור.
הקרקעית כבר קרובה,
ומשם, אין דרך חזרה.

שברה היא לבבות.
איכזבה את כולם רבות.
היא הייתה כמו חלום שבא ונעלם.
ועכשיו צריך להתעורר לעוד עולם.
עולם בלעדייה,
עולם של עצבות.

רק אם הייתה יודעת,
רק אם הייתה מקשיבה,
כמה שלי היא הייתה חשובה.

עכשיו היא רחוקה.
פורחת היא במקום אחר,
ואחרי שתיפרח,
תפיץ רעל.
ותעזוב שוב, כמו אגדה.
אזכור אותה תמיד,
בטוב וברע.
בליבי היא תישאר,
חתומה בלהבה.




מוקדש לשירלי.