ושוב מגיעה ההרגשה הזאת-
את מרגישה שטוב לך,
ואת נחנקת כי קשה לך להאמין.
את נכנסת למן בועה,
מנסה להבין את המצב-
שאליו את לא רגילה.
חושבת שזה עוד סוג של דיכאון,
זו רק אשליה.

נותנת לעצמך ליפול למטאפורות עמוקות,
שרק מבהירות לך את המצב שלך.
ממשיכה ליפול.
קשה לך להוציא עוד נשימה,
כל כך כואב, ואת לא יודעת את הסיבה.

עומדת מול אופקים רחוקים.
הרים נישאים, כמו ציפיות רחוקות שיש לך.
יערות חשוכים, כמו הלילות שלך.
נהרות סוערים, כמו אהבה שסוחפת אותך
כל פעם מחדש.
מתנפצת על הסלעים, בדרך אל הים.

מנסה להתנתק, לחזור למציאות,
לצאת מהטראנס.
וכל פעם מגלה, שאלו הם חייך,
ואין כבר דרך חזרה.

את מאבדת את התקווה.