ואני לא ידעתי שכבך וקומך
כי את שם לעד קיימת, ניצבת.
סערות שבלב וסודות שבנפש
את חשפת והארת בידך האוהבת.
באת אל חדרי,
נגבת הדמעה וליטפת את הלחי.
ראיתך שם עומדת באור הזריחה,
בקרני שקיעה ועת בכי.
ועתה אהובה, מול הרים נישאים,
טרם לכתי בעקבות הפלדה,
רק תני ידך והבטיחי רק זאת
כי תמתיני, חכי לי אחת יחידה.
ואם תשאלי: "ואתה? התידור כי תחזור אהובי?"
אשיב: "לא אדור - כי אתם לעולם ולעד בלבבי".
את הדם הזורם בעורקי,
את ימי ואת לילותיי,
אני אלייך כמו מעגל,
בלעדייך הרי כבה הנר,
אהבתי אלייך לא תוכל
ולבי הוא אלייך כסנה הבוער. |