|
צופה בירח
מלא דאגה שותקת
בת לוויתי
הלא מועדפת
אין עצוב
מצמרות נפולות
הכותבות על הארץ ש.
מביט ארוכות
ברעידות מתח הפנים
בכוס חד פעמית
מלאה בקפה שחור.
המונחת על שולחן
שכותבים עליו שירה. |
|
|
הוא אמר לה בשקט
באוזן ואני לא
שמעתי מה אבל
ראיתי לפי החיוך
הגדול שלה שזה
משהו עצוב
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.