פוסט יומן / מוזות |
להטיל עליי כישוף
בלהטוטי בשרכן הרך
שיכורים, לעגנו לזמן
ואני גיחכתי לנוכח
איוולת הראפ הלבן
מי מאיתנו שידע למי
לשייך רגל זו, פיטמה זו
ידע גם לצלול חזרה
אל האוקיינוס
לראות את הקולות
לא היה אלה אלא זה
המפקיע כל רחש תודעה
ברגעים ההם, בנצח ההוא
המוקפץ בין ביפ לבופ
שאבתן מתוכי הכל
פרט להשראה
מה שהיה לימים
רק ציור הכנה
מתווה לדבר האמיתי
הינו דת לי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|