"לפני שאני מתחיל בכלל יש לי מס' שאלות", אמר לי המורה שלי,
"האם אתה היד שלך?".
"בוודאי" עניתי.
"האם אתה המכונית שלך?"
לא הבנתי כל כך את השאלה, אז הוא חזר עליה, "האם אתה המכונית
שלך?"
במוחי ניסיתי להבין לאן הוא חותר... "כמובן שאני לא המכונית
שלי, המכונית זה המכונית ואני זה אני"

"אז, האם אתה היד שלך?"
"כן", עניתי, "היא חלק ממני!"
"זה לא מה ששאלתי! שאלתי האם אתה היד, לא האם היד שלך היא חלק
ממך, שזה הרי ברור"
"אם ככה אז אני לא היד שלי" אמרתי בחצי היסוס מבלי להבין עדיין
לאן המורה רוצה להגיע.

תוך שהוא מבחין במבוכתי הקלה, חייך המורה ושאל שאלה נוספת:
"האם המכונית היא ההגה שלה או הפנס הימיני שלה או הדלק שלה?"
- "כמובן שלא, כל אלה מרכיבים את המכונית"
"נכון מאוד אמר המורה, כל אלה מרכיבים את המכונית! אך הם לא
המכונית, המכונית היא משהו הרבה מעבר לכל אלה. השלם שווה יותר
מסכום חלקיו!
-"אז איך זה מתקשר אלי?"

"האם אתה אוהב את עצמך?" הוא שאל.
לא ציפיתי לשאלה הזו, "יש בי דברים שאני אוהב, כן"
"האם אתה אוהב את עצמך!!??" הוא שאל שוב תוך שהוא מדגיש את
המילה עצמך.
חשבתי קצת ואמרתי "לא הכי שבעולם, יש לי עוד הרבה דברים שאני
רוצה לשנות בי לפני שאוכל לאהוב את עצמי כמו שצריך".
"אאהאא, אז האם אתה היד שלך?" חזר המורה לשאלה המקורית שלו
"לא אני לא היד שלי, היא חלק ממני" עניתי לו את התשובה שהוא
חיפש...
"האם אתה העין או האף, הישבן או הכרס שלך?" המשיך בשאלותיו
"לא אני לא, אבל הם חלק ממני!"
"כמובן שהם חלק ממך, כמו שהדלק או ההגה הם חלק מהמכונית! ומה
לגבי ההתנהגויות שלך? או ההבנות שלך? המחשבות או הרגשות? הדעות
או הפחדים? האם אתה אחד מאלה?"

עכשיו הייתי די מבולבל, לפי ההגיון שלו, אם אני לא כל אלה אז
מי אני?! היה לי מאוד קשה לוותר עליהם, שכן הגדרתי את עצמי
דרכם, אני זה הסך הכל של ההתנהגויות, אמונות, דעות, פחדים,
רגשות, מחשבות ואיברי גוף. כל זה, זה אני! "אם אני אף לא אחד
מכל הדברים הללו, אז מי אני?!"
"האם המכונית היא ההגה, או הדלק או כל חלק אחד שמרכיב אותה?
לא! היא משהו מעבר לחלקים שלה, היא לא יכולה להיות מכונית
בלעדי חלק זה או אחר, אך היא משהו מעבר לסכום חלקיה! כך גם
אתה, משהו מעבר להתנהגויותיך, מעבר לפחדיך, מעבר לדעותיך, מעבר
להרגשותיך... אתה השלם השווה יותר מסכום חלקיו. לא כך?!"

לקח לי רגע להבין למה הוא התכוון, אך זה נראה כל כך הגיוני שלא
יכולתי למצוא טיעון הגיוני אשר מפריח את דבריו או סותר את
כיוונו. אז הסכמתי: "אוקי, אז אני מבין את הרעיון של השלמות,
ושל החלקים.. אבל איך זה מתקשר לשאלה האם אני אוהב את עצמי?"
"כששאלתי אותך מקודם, האם אתה אוהב את עצמך? מה ענית לי?"
"עניתי שכן, אני אוהב את עצמי!"

חייך אלי המורה, "לא בדיוק, ענית: "יש בי דברים שאני אוהב, אך
את עצמי לא הכי שבעולם. תנסה לומר את המשפט הבא ותראה אם הוא
מרגיש לך טוב: אני אוהב את עצמי כשלם אף על פי שיש בי דברים
מסוימים שאני לא אוהב"
חזרתי על דבריו, וזה נשמע לי די הגיוני.
"תראה" אמר המורה "אתה יכול לאהוב את המכונית אף על פי שאתה לא
אוהב את ההגה שלה, או שאתה חושב שהמושבים הם לא הכי נוחים
שבעולם, או שהביצועים שלה לא מספקים אותך או שצריכת הדלק שלה
גבוהה מדי לטעמך, אבל את המכונית ככלל, כמכלול, כשלם אתה כן
אוהב... לא כך?"
-"נכון"

"אז אותו הדבר עם עצמך. את עצמך כמכלול, כשלם, הרבה יותר קל
לאהוב! אף על פי שיש לך אולי התנהגויות מסוימות שאתה לא אוהב,
או צמיג שאתה חושב שצריך להעלים, או איזה פחד מרגיז שנמאס לך
ממנו או כל חלק אחר ממך שאתה לא הכי מרוצה ממנו.. הם עדיין רק
חלקים מהשלם! שאתה כן אוהב.

יש לי עוד שאלה עבורך: נניח שיש לך שתי מכוניות, אחת שאתה אוהב
ואחת שאתה לא אוהב, באיזו תשקיע יותר?"
- "בזו שאני אוהב כמובן"
"יותר קל להשקיע בזו שאתה אוהב נכון? יותר קל מאשר להשקיע בזו
שאתה לא אוהב..."
- "כמובן, זו שאני אוהב, אני רוצה לטפח, שתהיה עוד יותר טובה,
לשנות בה את הדברים הקטנים שאני לא אוהב וכדומה"

"בדיוק בגלל זה, הרבה יותר קל להשקיע בעצמך אם אתה אוהב את
עצמך מאשר אם אתה לא אוהב את עצמך! ולכן כל עוד תנסה לשנות את
עצמך בכדי שתוכל לאהוב את עצמך יהיה לך קשה, אך כשלא תתלה
תנאים באהבתך לעצמך, אלה תאהב את עצמך כשלם, למרות החלקים שאתה
לא אוהב, יהיה לך הרבה יותר כיף וקל לשנות את אותם החלקים
ולטפח את עצמך!"