ועכשיו אני כבר יודע שלא בכל נובמבר קר.
החודש הזה בו פקחתי את עיני לראשונה,עושה לי משהו.
אני לא בדיוק יודע להסביר מה אבל תמיד כשרוחות של תחילת נובמבר
מתחילות לנשוב ואמורות לקרר אותי הן רק מחממות אותי ונותנות לי
הגנה וחום.
שנים אני לא בדיוק מה מבין מה בדיוק אומר לי החודש הזה
נובמבר...
מה הוא מסמל עבורי.
האם התקדמות או שמא צעד אחורה.
האם אהבה או שמא שנאה עצמית עמוקה.
ישנם המון שירים על בוא החורף,שירים אלו מובאים בצורה מאוד
עמוקה ומלודית,מאוד שקטה ועצובה,חורפית שכזו.
אבל החורף עושה לי טוב אז למה להתעצב?!
או שמא האושר הכי גדול שלי הוא עצם היותי אדם עצוב,אולי זה מה
שממלא לי רגעים קטנים בחיים שתמיד נראים כל כך ריקים.
אני אוהב את החורף-את הרוחות שמעיפות אותי,את הגשם ששוטף
אותי,את ההתכרבלות וחוסר הרצון לקום,את התה עם הלימון ואף את
הצינון הלא הוא חלק בלתי נפרד מחיי.
חשבתי שאולי אהבתי העמוקה לחורף נובעת מחסך עמוק של אהבה
שהתחיל לנטוע זרעיו בשלב מסוים בחיי.
הצורך בבדידות,בקור,ב-לבד-שיהיה לי אותי לעצמי ולא לנתינת אהבה
ואכפתיות לאחרים.
אני אוהב את הקור הוא מחמם אותי.
אבל למה החורף מסרב לבוא...? למה החום הקר הזה נמשך?!
ועכשיו אני כבר יודע שלא בכל נובמבר קר
(או שכן..נכתב ממש בתחילת נובמבר שהיה עוד די חם)
מוקדש לכל הסוודרים והמחשופים בהמון אהבה |