ההתרגשות הבלתי מתוארת, בלפתוח קופסא חדשה של טיפקס, ולידו
מדלל טיפקס רענן.
התחושה העילאית של הריח שעוטף אותך, ברגע שהמברשת יוצאת מחוץ
לפתח העגול, ומוציאה לאוויר
את האדים של הטיפקס. הקירוב של המברשת לנחיר, הריח הראשון,
כאשר ראשוני האדים נכנס לתוך הנחיר ומוצא את חלקת האלוהים בתוך
הריאות, נכנס לדם וממסטל את המוח. הפתח האלוהי, העגול של פיית
הטיפקס.
יש אומרים שזה אותו אור לבן שרואים לפני המוות. ההסנפה השניה,
כאשר האף כבר בראשוני הדימום הפנימי, והלב בפעימתו השניה,
ומגביר את הקצב בעקבות התחושה המוזרה והבלתי ידועה, אך בכל זאת
מיסתורית ומסקרנת.
ההסנפה הארוכה, כך מכנים אותה, מכורי הטיפקס. זאת אותה ההסנפה
שאמורה לקחת אותך משלב אשר הינו רק מעבר בין ארץ לגן העדן, אל
תוך גן העדן האסור, כמובן שבתור מבקר לכמה רגעי הזיה.

המלאכית הראשונה שנוגעת בך ברכות ושואלת אותך לשמך, בבואך לגן
העדן האסור. בעודך פוגש את האנשים הכי חשובים בעולם, לא משנה
חיים או מתים, אתה הרי מסטול. ואתה עם המברשת ביד ומכלית
הטיפקס ביד השניה, לוחץ לאנשים הכי חשובים במתים, את היד, שואל
לשלומם הם עונים כמובן בחיוך מתנשא, "עוד מסטול אחד למי זה כבר
משנה". תאמת... גם לך זה לא משנה שאתה חושב על זה.

טובל את ההמברשת שנית בחומר הממסטל. האדים מציפים את התאים
האחרונים אשר עדיין בשפיות במוח, בעודך מנסה לתפוס רגעים
אחרונים של מציאות. מקרב את המברשת לאפך, הפעם לא מספיק בידיעה
כדי להרחיק אותו דיו כדי שלא יפגע בקצה חוטמך. נותן את ההסנפה
השלישית, בעוד אפך מדמם, וליבך פועם כרעמים, מרעיד את כל כולך
מהתרגשות עילאית, כאשר האדים זורמים כנחל בתוך אפך לכיוון
הריאות חותכים את קנה הנשימה דרך השקדים ומיתרי הקול, ומוצאים
שוב את הנקודה העילאית בה הם מתמוססים אל הדם, וממסטלים את
המוח.
עכשיו אתה באמת מסטול. כבר אינך בטוח כי עומד אתה או שוכב, גן
העדן המסתורי מתערפל בתוך החיים האפורים, אתה אוחז קשות בטיפקס
ומחזק את אחיזתך בבקבוקון, חזק ויותר חזק.

המלאכים לוחשים לך, ועוברים דרכך אל נשמתך, חותכים ומפלסים את
כל האברים בדרך החוצה, חותכים. המלאכים לוחשים לך את סודות
החיים ונפלאות המוות, בעודן מנסות לתפוס עוד רגע אחד שלך בגן
העדן, אך הם איבדו את המועד.אתה מועד מהעננים ונופל ישר לתוך
האדמה במהירות מדהימה, חותך את האדמה לשניים, לתוך הגהינום.

בעודך מנסה לרגע אחד להגיע לישועה, מרגעי הDOWN של האדי
הטיפקס, סוגר אט אט את פתח הטיפקס, ומנסה להגיע למדלל הטיפקס
בשארית בכוחך. אך הרגעי הזייה משבשים את תפיסת המציאות שלך
בעודך שרוע על הריצפה. עוד רגע אחד של הכרה. החדר מסתובב, והאף
עדיין מדמם והלב פועם כרעמים בסופה. וכולך רועד פן מהקור ופן
אולי מהפחד העז.

הפעם אתה באמת שם. הם כבר לא קוראים לך "מסטול", והם מברכים על
בואך... המלאכית נותת לך את מספר הטלפון שלה, להכרה יותר
מעמיקה משם בלב. הגעת לגן העדן, אך הוא אינו יותר אסור, ואינך
מבקר יותר. אתה בוהה למטה לניסיונות ההחייאה האחרונים שלך...
רואה את הדימעה הראשונה של אימך, שראתה אותך שרוע בתוך שלולית
דם מהולה בטיפקס לבן. זה מחק אותך
בן אדם. אתה כבר לא קיים. אתה רואה את אבא שלך, שבשבילו היית
הכל. ואפילו ניסה לקנות לך את הטיפקס עם הריח הלא ממכר, אבל
אתה כבר היית עמוק בפנים. בלב בפנים ידעת שאותך אי אפשר להציל.
ככה אתה רואה את אבא שלך לוקח סכין, וחותך את הורידים הפנימים
של היד. שוכב באמבט עם תמונה שלך מסתכל למעלה באישונים לבנים,
וצועק "איך, איך".
חברה שלך, מה שאהבת יותר מכל דבר, זאת שניסתה להגיד לך שזה
יהרוג אותך, בוכה על הקבר, בעוד שחבר שלך, הכי טוב שלך, ככה
חשבת, מנסה לנחם אותה. אבל אתה, אתה בעמדת אלוהים, ואתה יודע
בדיוק מה הולך לחבר שלך בפנים. בסה"כ מנסה להשכיב אותה כמו כל
אחת שהייתה שלך. אתה כועס, יורה ברקים.

אבל בסוף מסתדר, וחושב שמגיע לחברה שלך חיים טובים יותר. אתה
מרים צלצול למלאכית, שתבוא לביקור בבית שלך בעננים. והיא באה,
ואתה מדברים, ואתה שואל אותה איך היא מתה. מנסה להראות עיניין
למרות שדבר אחד מסתובב לך בראש והיא יודעת את זה טוב מאוד.
ואתה שוכב עם המלאכית הראשונה שלך. ואתה נפרד ממנה לשלום, היא
אומרת שתבוא גם מחר.
אבל בלב בלב אתה כבר מתגעגע לחיים.