יש את ההיא מהאפסנאות שמדברת כמו רובוט. היא גם הולכת כמו
רובוט. מוזרה.
יש את מירו ושושי, זוג תאומים מבוגרים שעובדים בבניין של חיל
הים בתור מנקים (או משהו כזה. אף פעם לא הבנתי). מוזרים.
יש את האישה המוזרה עם דגל ישראל, כדורגל ובובה של נמר ליד
תחנת הרכבת ת"א מרכז. מוזרה.
ההוא שעולה באוטובוס כל יום, אבל ממש כל יום, עם אותה חולצה.
לפעמים הוא שם מעליה חולצת ג'ינס (כשגשום וקר), אבל היא תמיד
שם. בקיץ, בחורף... תמיד שם. תמיד עליו. איכס. מוזר.
השני שעולה לאוטובוס (הוא דווקא די נורמלי יחסית), מגיע לדלת
האחורית, מסתכל על כולם בשוק טוטאלי, וממשיך להתקדם לסוף
האוטובוס ומתיישב במושב האחורי. אבל תמיד העצירה השוקיסטית הזו
קיימת. מוזר.
ויש את ההוא שכותב על כל המוזרים. מוזר.
כולם מוזרים. כולם כולם כולם. חלק אבל... אההה... חלק יותר. |