שוב השמש, שוב ירח -
עוד יום עבר ואני בשלי
וכשיגיע מחר, איפה אהיה?
כבר 18 שנה סובלת את עצמי.
שנה אחר שנה,
טירוף אחר טירוף,
רוצה להיעלם
פשוט לפרוש כנפיים ולעוף -
למקום בו תפסיקו לנעוץ מבטים,
למקום בו אפילו לא תוכלו לדבר,
מקום בו ארצה לפתוח עיניים,
מקום בו ודאי אוכל להתבגר -
ולהשלים רגעים שנחסכו מחיי
למחוק את עצמי, להיבנות מחדש;
יפה, מוכשרת ותמיד עם חיוך
קצת ביטחון והרבה פחות חשש.

אז אצליח, אולי,
להרגיש לראשונה דברים שמעולם לא הרגשתי
ואז אצליח, אולי,
להכיר לראשונה אנשים שמעולם לא הכרתי
ואז אצליח, אולי,
לטפס בסולם, לצחוק, לרקוד, להנות
ואז אצליח, אולי,
להבין, לרצות, להאמין בכוחי לשנות.
ואז בוודאי יגיע הרגע
בו אני כבר לא אהיה אני,
ואז אולי סוף-סוף אצליח
להתחיל לאהוב את לעצמי.