אור סגול ניכנס דרך החלון, "כדאי שתתכונן", אמרה לי עיניים
טובות, מזכירתי ואישתי הנאמנה כבר 400 שנים. הסתכלתי לנוף
הסגול שבחוץ, העונה הסגולה הייתה האהובה עלי מכל העונות, העונה
הסגולה היא עונת הצדק והמשפט. ברחבי המדינה יחלו היום משפטים
ללא הפסקה, שלושה חודשי עשית צדק, בממלכת הצבעים. "האולם מלא
עד אפס מקום, ולפי מסכי הטלוויזיה משתרך תור מפתח האולם ועד
הכניסה לעיר". עיניים טובות התמוגגה, 400 שנות נישואים ועדין
היא מתלהבת מכל משפט סנסציוני שעלי לנהל. האמת הייתה שמעט מן
ההתרגשות דבקה גם בי, ניהלתי כבר משפטים מכל הסוגים והמינים,
אולם הייתה הזו הפעם הראשונה ששתי בנות מלוכה עומדות למשפט,
ויותר מכך הנאשמות הן הנסיכה אוקיינוס, והנסיכה ענן, היפות
שבבנות,היפות והאהודות.

"לא תאמין" נראה שעוד שנייה עיניים טובות תצא מדעתה, מה העניין
אני שואל בנימה כעוסה מה. "באולם יושב לא פחות ולא יותר, נשר
אדום ולידו בן דודו חץ מוזהב", כעת סקרנותי גברה על אווירת
הרצינות שניסתי להכניס עצמי אליה. ניגשתי לחור ההצצה ושם בשורה
הראשונה בגב זקוף ישב המוכשר החכם העשיר והיפה שבגברים - נשר
אדום.
נשר אדום לא היה תושב הממלכה. נשר אדום הוא בנו של שליט הממלכה
הגובלת, ממלכת הלחנים - עד לפני כמאה שנים שתי הממלכות, אנחנו
ממלכת הצבעים, והם ממלכת הלחנים, קשורות היו בניהן בחוטים של
מסחר זהב ויהלומים.

אולם עסקה שלא עלתה יפה, אהבה שלא התממשה, קנאה שסנוורה, דברים
כאלו יומיומיים, שינו את פני הדברים, את מצב הממלכות השכנות,
לא אויבות חלילה, אולם כבר לא תאומות קשורות מאושרות. גבול
צונן נמתח בין השניים ויבוליהן של חלקות השדה הצמודות לקו
הגבול שוב לא היו היבולים השופעים ביותר היפים ביותר העסיסיים
ביותר.

והנה הוא כאן נשר אדום בשורה הראשונה של אולם המשפט שלי.
השעון צלצל שמונה, והכרוז הכריז 'כבוד השופט רב ידע', ניגשתי
בכבדות למושבי בהחלט הייתי מודע למעמסה הכבדה הזו, הנסיכות היו
מואשמות בפשע החמור מכל, בגידה.
אביהם המלך, אמם המלכה, ושאר בני משפחת המלוכה לא מלאו את
האולם, המלך רתח.

ההוכחות לבגידה לא חסרו, איש לא היה מעז להעמידן למשפט לולא
הייתה אשמתן מוכחת, מעל לכל צל של ספק.
התביעה החלה להציג את טענותיה, אני התבוננתי בשתי הנסיכות, הן
ישבו בדממה, עינהן נעוצות בנציג התביעה. שערה הכחול של
אוקיינוס אסוף, ברישול, לבושה הייתה בבגדיה הייצוגיים רקומים
בסמלי הממלכה. ענן לבושה זהה, רק שערה הזוהר היה קצוץ עד
מינימום האפשרי. הן נראו שלוות חסונות יפות. נראה היה שהן
היחידות הקשובות לדברי התביעה, שאר היושבים באולם לא הסירו
מבטם מן הנסיכות. באולם ישבו ערב רב של אזרחי הממלכה. המשפט
היה כל כך מדובר שאף ראיתי בקהל תושב של הקצה המזרחי של
הממלכה, לא ניתן היה להתבלבל בו, עורם של תושבי המזרח היה
שחום, שערם השחור החלק היה מוסתר מתחת לכובע עשוי קש. האזרח
היה לבוש בבגדים רגילים אולם אפשר היה לראות כי מורגל הוא
להתהלך ערום. העונה הסגולה לא הייתה האהודה על תושבי הקצה
המזרחי, ידוע היה שהעונה הכחולה היא היא העונה המועדפת עלהם.
ולכן נוכחותו באולם המשפט הייתה כל כך מורגשת, כל כך מסמלת את
עוצמתו של האירוע.
הייתה זו הפעם הראשונה בכל חיי כשופט שבכל זמן נאום התביעה
הייתי עסוק בבהייה בקהל. הנאום נגמר, הנסיכות לא היו מיוצגות
הן אמרו כי אין להן צורך בעורך דין והן בטוחות כי הצדק יצא
לאור.
פניתי אלהן, אוקינוס נעמדה, היא אמרה כי מקובל על ידי ענן שהיא
תציג את גרסתן, היא הקריאה מתוך דף מתכלה, כל שורה שנאמרה הדף
התקצר, הייתה זו המצאה של דודה, אח המלך. חלק מן האשמות היו כי
גם את יצור הדף הזה הן מסרו לאחרים. אוקיינוס אמרה שהן מודות
בכל האשמות שהעלו נגדן, אכן הן מסרו תהליכי יצור רבים למדינות
אחרות. נכון שכעת סוד הדף המתכלה, סוד האדמה המשובחת, סוד
התרופה למחלת הצדפית הנוראית  אינן יותר נחלתה של ממלכת
הצבעים, אולם היא מקווה, שכעת, כשתהליכי היצור מוכרים בעולם,
עליות היצור ירדו, כמות הרעבים והחולים תפחת וכן יפחת הזיהום
העולמי שמאיים לכלות את העולם כולו. היא המשיכה שכולה תקווה
שארצה תחזור להיות ממלכה צנועה, ממלכה שיודעת לחיות בשכנות,
ממלכה שתחזיר לעצמה את צלם האנוש ותוותר על חטא היהירות.

היא המשיכה, היא פנתה אישית לאביה, היא שאלה אותו מה קרה לו
מתי הפסיק להיות האב המוכר, החכם והפך לאיש קשה ומנוכר. היא
דיברה בכבוד, אף לא פעם אחת לא סטתה מצורת הדיבור הממלכתית
הרשמית.
קולה היה רם, מתנגן, רעמתה הכחולה הבריקה. הקהל היה מהופנט.
ואילו אני הרגשתי כיצד מתחת לגלימת השופט גופי נמס, הרגשתי
אגלי זיעה יורדים לאורך גופי, שמעתי את צליל הטיפות הפוגשות
ברצפת הבמה הסגולה, פלק, פלק, פלק.
הנסיכה הפלילה את עצמה. הייתי השופט, שמי היה ידוע בכל הממלכות
כעושה צדק כישר באדם, אולם היה לי ספר חוקים וספר כללים וספר
צבעים ולפי הספרים כולם עונשן של הנסיכות היה האכזר מכולם.
אוקיינוס סיימה את נאומה, הדף בין אצבעותיה נגמר, באולם הייתה
דממה.
רוח סגולה נשבה בין האזרחים, אוקיינוס וענן החזיקו ידיים הן
חייכו, ואז הרוח הסגולה הפכה סמיכה כל כך, לרגע אחד האולם היה
מלא באדים סגולים וצלילים של סופת חול. ושנייה אחרי זה הכל היה
אותו הדבר, כמעט. הנסיכות שוב לא ישבו במקומן באמצע האולם עמד,
נשר אדום בכל הדרו בכל גבריותו, נשר אדום התבונן בי וליבי יצא
אליו, "האם אוכל לשאת דברים כבוד השופט",הנהנתי.

כבוד השופט, אדוני המלך אזרחים- נשר אדום נשא נאום על חברות,
על אנושיות על עזרה הדדית, כמו אוקיינוס לפניו שמר על כל כללי
השפה והכבוד. סיומו של הנאום כבר היה לי ברור- אוקיינוס וענן
הן בדרכן לממלכתו שם הן יחיו בכבוד השמור לטובים שביצורים,
כיון שממלכתו שהוא נציגה, היא ממלכה שמכבדת את חוקת ממלכתנו
מוכן הוא לשאת בעונשן של הנסיכות.

שתיקה - אני והוא מתבוננים איש ברעהו הוא צעיר והוא נסיך, "מי
מלווה את הנסיכות כעת" אני שואל לא מצליח להסוות את הדאגה
שבקולי, אם הן תיתפסנה כעת דינן מוות. "חץ מוזהב מלווה אותן"
נשר אדום מבין את דאגתי עד אשר לא יחצו את הגבול הסכנה קיימת.

400 שנה אני שופט, מינקות נועדתי לתפקיד, חוקקתי חוקים פתרתי
סכסוכים, יעצתי, אולם מעולם לא התעלמתי מחוקים כתובים, חרוטים,
חוקי יסוד.
ואז הגעתי להחלטה. "מיהרת איש צעיר" חייכתי לעברו, הרגשתי
הקלה,נשמתי חזרה אלי.  
אוקיינוס וענן הן נסיכות חופשיות. מסירת סודות המצילים חיי אדם
אינם בגידה. אי מסירתם היא הבגידה האמיתית. אמרתי תוך כדי
מיקוד מבטי לעבר המצלמות, ידעתי כי המלך מתבונן בשידור הישיר.
אין צורך להבריחן ואין צורך בעמידתך כאן כתחליף.
המשפט הסתיים.
רגע אחד של דממה ומיד אח"כ שאגות השמחה החרישו את אוזני.
סגרתי את ספר החוקים ואת ספר הכללים ואת ספר הצבעים. ירדתי
מכיסאי וחזרתי ללשכתי. אישתי מאושרת, הגישה לי את כוס התה
הכתומה.