יצאנו למועדון ביום שישי בערב, היה ממש מצחיק ושתינו מלא...
מועדון "הקומה שניה", משהו של פריקים ופאנקרים...
ניגנו שם מלא המכשפות, ענבל פרלמוטר שמתה עלתה לי למחשבה
וביאסה טיפה, ואז איזה כוסית באה, כמה שקיוותי, לא יצא
כלום...
בצהרים של שבת התעוררתי, ירדתי להכין קפה, ועישנתי סיגריה של
בוקר.
לקראת הערב פגשתי חברה ממש טובה שלי, חזרתי הביתה והלכתי
לישון...
שחוט מעייפות, נגררתי למעלה לחדר, ואז צעקה ,מחרידת אוזניים,
קרעה אותי מתנומתי בהליכה של מת.
סבתא שלי נפטרה באותו יום, לא סיפרו לי כלום עד הצעקה...
יום או יומיים אחרי זה, כבר היתה ההלוויה.
בשוק לחוץ נסענו כולנו לבית קברות, שותקים ובוכים.
נזכרתי באבא שלי, שגם הוא נפטר, ואיך היה בהלוויה שלו, אין
מקום להשוות. סבתא מנצחת גם הפעם!
סיימו להקריא הכל ואז בא השלב של הכיסוי, לא מתאים אמרתי
לעצמי, ראיתי שם מצבות ענק ושאלתי מה זה, קברים בזוגות ענו
לי...
אבל רק שאלה הם לגובה, בקומות, צמרמורת עברה בי...
הייתי בדיכאון המון זמן, ובכיתי ממש המון זמן, אבל ממש ממש ממש
המון
התנחמתי בעובדה שאותה, את הסבתא שלי, האישה הכי בעולם,
לא יקברו בקומה שניה!