הבקבוק שוב נסגר בסיבוב הפקק,

צבעו שוב כהה בגוונים של חום קרקעי.

כובדו הונח על מדף אי שם במעמקי מוחי,

תופס מקום נכבד ביקב הדחקותיי.

מטלטל אותו לימין ולשמאל,

בוחן את מרקמו הצמיגי.

צוחק למראהו מתפתל בפנים,

כמו רוצה הוא לצאת לחופשי.

כמה למלא את תרעלת נפשי בטעמיו,

באדיו שיציפו את דרכי נשימתי.

מחייך אליו בסלחנות הרי עוד תצא

יום אחד, עוד תחזור להשתולל בלבי.