קמתי בבוקר
החיים היו לבנים.
הכל היה ברור,
ריח של בגדים חדשים.

הגשם שטף מהאויר
כל עצב ואשמה.
הראש דיבר
והלב שמע.

ואז ירד ערב,
עטף אותי מהצדדים
הלבן הספיק להתפזר,
הנחתי בצד את הבגדים החדשים.

נכנסתי למיטה,
סגרתי את האור
ושקעתי לתוך חלום -
חלום שחור.

בבוקר שבא למחרת
השחור הבריח ת'אושר,
מילא את החדר
ונמהל בלבן של הבוקר.

וכך נולד לו עוד יום אפור
מערבוב של לבן עם קצת שחור.
יום ארוך, עם שביל של מחשבות
ואויר דחוס באכזבות...