מבעד לחלון בוקעת קרן אור ראשונה
ובאותו הרגע עולה במחשבתי התמונה
התמונה שלך, היחיד והמיוחד מכולם
האדם שבשבילי נחשב למושלם
אדם, שאחר מלבדו לא ארצה
האחד, שתמיד את דרכו למחשבותי מוצא
בכל רגע ורגע, חושבת עליך בלבד
ולמרות שאיננו יחד, אינני מרגישה לבד
מדמיינת את עצמי איתך, וכל השאר נעלם
שנינו ביחד, מהווים את בשבילי את כל העולם
שנינו, תחת הלילה השחור בו טמונים אלפי כוכבים
שמנצנצים בשמים ומאירים עלינו, האוהבים
כל הקולות שמסביב, נעשים לחסרי קול
והאושר שאני מרגישה כל כך גדול
אך כשאינני איתך, אני מרגישה ככלואה בכלוב
לכודה פה במקום להיות איתך, האדם שלי כה חשוב
מרגישה את סערת הרגשות שבתוכי מתחוללת
ואני מגעגועים כמעט ומשתוללת
כי קשה לי בלעדיך
אני רוצה רק אליך
מהמחשבה על כך, מבפנים אני נקרעת
את הכאב בתוכי היא זורעת
אך כדי להתעודד, שוב אני משחזרת במוחי
את הרגע של האושר העילאי ששרר בתוכי
הרגע, שבו היינו ביחד, אך ורק שנינו
מביטים אחד בשני, ומרגישים את אותו הדבר בליבנו
רוצה לחבק אותך חזק
להרגיש את החום שלך כבמכת ברק
אתה חודר לי עמוק לתוך הלב
אומר לי שגם אתה עליי תמיד חושב
להיות איתך הוא כל רצוני
ולפתע אני מגלה, שקרן אור של יום חדש שוב בוקעת מבעד לחלוני
כך מדי יום ביומו הגלגל על עצמו חוזר
ואותך אני רוצה יותר מכל דבר אחר