ראיתם פעם צב שמח? ולמה שתראו? הרי הצב, מהרגע שנולד, נראה
זקן, מכוסה קמטים, מתאמץ לזוז סנטימטר. יש לצב הבעה של יאוש,
הרי ממה כבר יש לו להיות שמח? לצב אין סביבה ביתית פרט לבית
שלו, והבית שלו הוא רק שלו, הוא אינו יכול להכניס לביתו שותף
או צבה אחרת, אינו יכול להקים בתוך ביתו משפחה משלו. הצב הולך
עם הבית שלו על גבו במסעו בעולם, הוא יכול לפגוש חברים נהדרים,
חברים אמיתיים, אך אף פעם לא יוכל להכניס אותם לביתו. אפילו עם
המשפחה שלו הוא לא יכול לחיות בבית אחד, גדול ככל שיהיה.
יכול להיות שלצב יש עולם ומלואו להציע - לנגן בגיטרה הוא יודע,
לצייר ולצלם, ואפילו להצחיק, ובאמת, כשהוא בבתים של חברים (לא
צבים כמובן), אז הוא מנגן, מצלם וגם מצחיק, וגם נקשר לחברים
הלא צבים שלו, ומרוב שמחה בביתם שלהם, הוא מזמין אותם מדי פעם
לביקור בבית שלו, אך הם אינם באים, כי צפוף בבית של הצב, אין
מקום לשום חיה אחרת מלבד הצב עצמו, כי זה הבית שלו ואין לו
אחר.
כשהוא בבית של חברים, כל המשפחה שם, והוא רואה סביבה שלא מוכרת
לו, סביבה חמימה מאוד. הוא אוהב את כל המשפחות של כל החברים
שלו, כי את המשפחה שלו הוא רואה כל אחד בנפרד. לאחיו בית משלו,
כך גם לאחותו, אמו ואביו, וכך גם לו.

אומרים שבכל בנאדם יש חיה כל שהיא. החברים שלי אומרים לי שאני
נראה כמו צב, לפי דעתי אני נראה הרבה יותר טוב.
אבל מצד שני, אני נראה גם שמח.