אז, 00:02 בלילה. מחוץ לבית של השמוק.
אני והאקס שלה באוטו. מחכים שהוא יצא מהבית.
בנזונה! נראה לו שככה הוא ירצח אותה וזה יעבור לו בשקט?!
מנייאק! היא אמרה לו שהיא תפוסה. הוא אמר לה שהוא יהרוג אותה
אם היא לא תהיה איתו. מסתבר שבשבילו זה לא סתם ביטוי...
7 דקירות סכין.
וזהו. היא גמורה. ברור שלפני זה הוא לא שכח גם לאנוס אותה, ככה
שתסבול. חתיכת חרא!

יאללה מתי הוא כבר יצא?? אין לי זין לחכות פה כל הלילה.
באשכרה כמו בסרטים, כשהם עובדים בסמוי. שהשוטרים מחכים לפושע
שיצא מהבית.
תמיד שנאתי לעבוד בסמוי, נגיד בצבא כשהיינו במארבים וכאלה.
איזה זין זה!
אבל הפעם אנחנו לקחנו את החוק לידיים. נראה לשמוק שהוא ישב
כולה איזה 4 שנים בכלא על זה שהוא רצח לחבר הכי טוב שלי
ת'חברה?!

1:27. אני מדליק עוד סיגריה. כוס אמק יאללה כבר! הוא היה אמור
לפגוש את החברים שלו כבר לפני איזה שעה וחצי.
אני פותח ת'חלון.
חוויט-טו! ס'אמק כל הסיגריות האלה עושות ליחה.
יש קולות מכיוון הדלת. ארז מזדקף, נכנס להיכון. טופח על הכיס,
לוודא שהכלי שם.
אנחנו עוד נחסל ת'בנזונה הלילה. כבר מתוכנן: אני תופס אותו,
וארז תוקע בו כדור.
הידית נלחצת. הדלת נפתחת.
הוא מתקרב.
פאק לא תיארתי לעצמי שהוא נראה ככה. איזה עיניים! כחולות-
ירוקות כאלו.
"זה זה, המנייאק!" ארז מאשר.
הוא מתקרב.
מה זה המכנסיים האלה? סחתיין על הפדלפון.
נראה קצת כמו כוסית. לא נראה כאילו הוא אי פעם היה חושב אפילו
על לרצוח. עדין כזה הוא נראה.
פתאום נזכרתי שפעם באמת ארז זרק איזה מילה על זה שהוא בי או
משו.
הוא מתקרב עוד טיפה וארז כבר מזנק מהאוטו.
אני קופא.

היום, שנתיים אח"כ, אנחנו חיים ביחד. (כבר שנה וחצי).
השתנו בי הרבה דברים מאז.
גיליתי שאני גם אוהב גברים.
ושהמסכן פשוט היה מאוהב...