לפעמים,
החיים הם כמו ארמון של חול.
אנשים רגילים מבזבזים חיים שלמים,
חוצבים ארמונות של שיש באדמת טרשים,
סוחבים איתם דליים של תשוקות ויצרים
ומשאירים אחריהם שבבים נשכחים
של מציאות.
ועם ערוב היום כשמסתיימת המלאכה,
הים הגדול תמיד בא
גליו שוצפים וכועסים כעיניו של הדיין הגדול
והן בולעות הכל, הכל.
לא משאירות דבר פרט לצל לא מוכר.
לפעמים,
החיים הם כמו צל על החול
אנשים רגילים מבלים חיים שלמים בלברוח
אך לאיש אין מנוס מזעם גלי הים הכחול,
לאיש אין מנוס מעיני הדיין הגדול.
ומאחור נשארת, זוהרת משכול-
המציאות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.